למרגלית, חברתה של יעל, יש בן שובב בן שבע וחצי, הוא אוהב לקרוא ומתקשה ללכת לישון בזמן. לפני יומיים נענש לאחר שנתפס עם קומיקס באמצע השיעור.
כל זה מתגמד מול בתה השלישית בת העשר היפראקטיבית נטולת אבחון שהופכת כל אירוע למבוכה של ממש. יעל יודעת זאת בבירור, הרי הן ידידות מאוד טובות, ועל מה תשוחחנה בהפסקות אם לא על הילדים המקסימים שנתן להן בורא העולם?
***
כשנחום, ה'מויסר' של העירה הפולנית הקטנה שבר תבנית ביצים שלמה ויקרת ערך על בגדיו ופניו של שלמה זלמן, סערו הרוחות. רב המקום זימן אליו את נחום וזה האחרון סירב להגיע. כמה ימים לאחר מכן כשנפגשו בבית הכנסת הוכיחו הרב בפומבי כנדרש. נחום עזב בטריקת דלת והבטיח נקמה.
למחרת בבוקר, נסע הרב עם שנים מתלמידיו לשמחת ברית המילה אליה הוזמן. השביל הצר כלל נתיב אחד בלבד, קדימה. בעומקו של היער, המתין להם מישהו, נחום ה'מויסר'. התלמידים רעדו מפחד ומלמלו פרקי תהילים בזה אחר זה, הרב לעומתם היה שקוע במחשבות, רגוע לחלוטין.
להפתעתם העצומה, כשהתקרבה העגלה אל נחום הוא השתופף באחת, הוציא צרור כסף מכיסו וניגש אל הרב. "זה עבור תבנית הביצים ששברתי לשלמה זלמן", אמר לרב שהשיב לו פנים שוחקות. "אשמח שתמסרו לו את התנצלותי". שני התלמידים הזדקפו בהקלה על מקומם כשסטירה עוצמתית נחתה על כל אחד מהם. "זה עבורכם", אמר נחום בזעף קל ונעלם.
"זה פשוט", הסביר מאוחר יותר הרב כשנרגעו קמעא מהתקרית. "כשאני ראיתי את נחום חשבתי על נשמתו היהודיה ועל התכונות הטובות שעדיין קיימות בו. אתם נמלאתם בחרדה עמוקה כי ידעתם את רשעותו ואת תכנוני הנקמה המובטחים. ואכן, הוא התנהג בהתאם, אל כל אחד מאיתנו".
"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" וגו' (יד, ב). דרשו חכמינו ז"ל בילקוט (רמז תקנז): "תורת המוציא רע", ללמדך שצריך תמיד להוציא הרע מישראל, ולחפש רק אחר הטוב.
הם מדהימים, הילדים שלנו, ומתוקים הכי שבעולם. בואו נדבר עליהם רק טוב, נדבר אליהם רק בטוב. הם יהיו טובים, בטוח.
