בפרשתנו אנו לומדים על בני גד ובני ראובן שבאו למשה רבינו בהצעה להישאר בעבר הירדן, אנו לומדים על דין ודברים שהיה להם עם משה רבנו, על התנאים שהתנה עמם, וכידוע הרבה גופי תורה לומדים מפרשה זו.
אנו נתמקד בפרט אחד מאותו ויכוח:
בני גד ובני ראובן באו בהצעה: "ויגשו איליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפינו" (ל"ב, ט"ז), בהמשך בתשובת משה אנו מוצאים ניסוח שונה: "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם" (ל"ב, כ"ד), הם הקדימו את הדאגה לצאן לפני הטיפול בטף, ומשה רבינו הקדים טף לצאן.
נעתיק את דברי רש"י הקדוש בשם מדרש תנחומא: "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה, לא כן עשו – העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואחר כן גדרות לצאנכם".
יש כאן חינוך נוקב בנוגע לסדרי עדיפויות. משה רבינו מלמד אותנו שגם אם בכוונתנו להשקיע בטף ובצאן, חשוב להקדים את העיקר לטפל, גם אם בסופו של תהליך הכול יטופל, כי המיקוד והמחשבה קובעים. אם קודם דאגת לצאן ואחר כך לטף, כבר יש כאן נותן טעם לפגם.
דברים נוקבים: החיים סוחפים, מלחיצים ומאתגרים, לכולנו טרדות ודאגות, עול הפרנסה, הבריאות, העבודה וכו', אבל חייבים לזכור מה בראש סדר העדיפויות. הרבה אנשים יצהירו שהדבר החשוב ביותר מבחינתם הוא חינוך הילדים, אבל המדד האמיתי הוא העובדות בשטח. אם השיפוצים והבנקים מטופלים באופן מיידי והשיחה עם המלמד והמורה נדחית כבר כמה שבועות, יש כאן בעיה בסדרי העדיפויות.
וחשוב שנבין, זה לא נובע מחוסר עניין, גם לא מקלות דעת, זה פשוט עניין של סחף, החיים מכתיבים לנו את סדר היום, ואם לא נעמוד על המשמר ונשנן לעצמינו שוב ושוב את דברי משה רבינו שהובאו ברש"י, "העיקר עיקר והטפל טפל", קל מאוד להיסחף.
נכון, זכינו, הפקדנו את ילדינו בידיים הטובות ביותר, במוסדות הנחשבים ביותר עם הצוותות המעולים, בכל זאת מחובתנו להתעניין לפחות כמו במצב החשבון בבנק.
אם הורים היו יודעים כמה כוח ודרבון נותנת שיחת טלפון למלמד או למורה, כמה יחס הילד יקבל כתוצאה משיחה זו, לא היינו מפספסים כל כך. חייבים לציין זאת בלו"ז כחלק מהמטלות שעלינו לסדר. התעניינות מראה לסובבים שיש כאן ילד או בחור שיש מאחוריו הורים אכפתיים. נשתדל לשמור על יחסים קרובים עם האמונים על חינוך ילדינו לפחות באותה מידה בה היינו שומרים על יחסינו עם מנהל הבנק.
