עומדים אנו בימי החנוכה – ימי האורה, ימים שבהם גבר האור על החושך, גברה הקדושה על הטומאה, כשאנו מדגישים בכל יום בברכה שהימים הם בבחינת "בימים ההם בזמן הזה" – ימים המסוגלים להתחדשות ניסים גם בזמן הזה.
מלכות יוון תכננה להילחם על כל הקופה; היוונים לא התפשרו וגם לא חיפשו קולות, הם נלחמו בכול. היעד היה להגיע למצב של – "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך".
הסלוגן היה: "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל". הם רצו נתק מוחלט! שום קשר בין היהודי לאלוקיו.
השיטה פעלה, במקביל לגזרות ולענישה, בשטיפת מוח אינטנסיבית, כפי שהמפרשים מסבירים בתובנה מעניינת את עניין הכתיבה על 'קרן השור' דווקא.
בזמנם שימשה הקרן כבקבוק לתינוק. היו ממלאים שתייה בצד הרחב, כשהתינוק יונק מפיית הקרן. היוונים רצו שעוד בהיותם תינוקות בעריסה – יראו מול עיניהם את המשפט – אין לכם חלק באלוקי ישראל. שטיפת מוח מגיל אפס.
לכן המלחמה בתרבות יוון צריכה להיות בשטיפת מוח נגדית, על ידי החדרה אין סופית, מגיל הינקות, כי – יש לנו חלק באלוקי ישראל. עלינו להחדיר בילדינו בעודם בעריסה, בבחינת זה לעומת זה, כי ד' הוא מלכנו ולו אנו עבדים.
הדברים נשמעים פשוטים ומוסכמים, אולי אפילו נראה כי מדובר בנושא שאין צורך לעורר עליו, אבל אנו אמונים על היסוד שטבע בעל ה'מסילת ישרים', שיש דברים שמרוב פשטותם – ההיעלם מצוי. אנו חדורים כל כך בידיעה שהכול מתנהל מלמעלה ושהקב"ה הוא מרכז חיינו, עד שלפעמים אנו שוכחים להקדיש זמן כדי להחדיר ולשנן עניין חשוב זה לילדינו.
בתמונה: מרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א בהדלקת נרות חנוכה. צילום: שוקי לרר
