אנו נמצאים בשלהי גלות רביעית. בזמן זה, הגלות תהיה מורכבת מעשיו ומישמעאל כפי שהרבינו להראות בספרנו "גלות ישמעאל – שרשי הבעיה ודרכי פתרונה". ובנוסף לזה, נאמר בתיקוני הזהר על פרשת בהעלותך, יהיה שלטון הערב-רב.
כשהיו רבותינו נזקקים לצאת לפגישות ולמו"מ עם מנהיגי מלכות רביעית, היא מלכות אדום, היו לומדים את פרשת פגישת יעקב עם עשיו.
בזמן פגישתו עם עשיו היה עשיו נשוי לבתו של ישמעאל. נאמר "וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל על נשיו לו לאשה", ואומר ה'אור החיים' הקדוש, הרי עשיו לא גירש את הנשים המרגיזות, מדוע אפוא לקח אחת נוספת, מה גם שגם זו שבאה כביכול להרגיע את ההורים לא היתה צדקת מרשימה, אלא "מחלת בת ישמעאל"?
אומר ה'אור החיים' הקדוש: חשש עשיו שהברכות של אבא לא יחולו על הילדים של הנשים המרגיזות, הלך אפוא אל ישמעאל בתקוה שבזכות השותפות הזאת עם ישמעאל יחולו הברכות על התוצאות של אותה שותפות.
עשיו הוא קליפת שור וישמעאל קליפת חמור. וזהו ששלח יעקב לעשיו לומר לו: "ויהי לי שור וחמור", תוכן דבריו היה – יש לי שור בקדושה – יוסף, כנגד השור שבטומאה – עשיו. ויש לי חמור בקדושה מיששכר, כנגד קליפת החמור – ישמעאל.
כתוב כאן שבשעה שהשותפות בין עשיו וישמעאל תצא מן הכח אל הפועל, גם החרב בה בורך עשיו תגיע לכל השותפות וכך הגיעה החרב אל ישמעאל.
מלכות רביעית היא מלכות אדום ובימינו מלכות אדום ומלכות ישמעאל מופיעות ככח אחד.
לאור זאת, מעולם לא היתה פרשה זו אקטואלית כמו בדורנו אנו. כי בעוד שהחכמים הלכו למלכות רביעית טרם השתתפה עם ישמעאל, אנו עומדים מול הצירוף הזה של עשיו וישמעאל.
***
אחד ההבדלים בין עשיו לישמעאל הוא שעשיו נמשל לשור ולחזיר, ואילו ישמעאל הוא קליפת חמור.
לשור שני סימני טהרה והחזיר מנסה לחקותו. החזיר פושט טלפיו ואומר טהור אני והזיוף יכול להיות כה מוצלח עד שיחשבו שזה שור ולא חזיר…
רבותינו למדונו שעמי הנצרות הם עשיו ועמי האיסלם – ישמעאל (רבינו יצחק אברבנאל, רבינו יוסף אלבו). הנצרות כמו עשיו, דת של שקר וצביעות, אחד בפה ואחד בלב, דיברה אהבה והרבתה שפיכות דמים באופן שאין לו תקדים ואילו האסלאם לא דיבר מעולם אחד בפה ואחד בלב.
את ההבדלים האלה רואים כבר בשורשיהם של העמים.
ישמעאל "מצחק את יצחק", ואומר רש"י שהכוונה לגילוי עריות עבודה זרה ושפיכות דמים. והכל בגלוי! ישמעאל כלל לא מנסה להסתיר זאת. הוא "משחק" בשפיכות דמים בריש גלי. לעומתו, עשיו צד את אביו בפיו. לובש כמיגון את בגדי אדם הראשון למען יחפו על ריקנותו ובא לשאול את אביו בצדקנות מעושה שאלות נכבדות בהלכה. הוא נוהג כצדיק עשרות בשנים כשמתחת לעור הכבש (כלומר, לבגדי עשיו החמודות), מסתתר הזאב שמתכנן תכניות זדון. גם כשנגלה קלונו לעיני אביו, עת נכנס ללא הבגדים ויצחק לפתע זיהה את מה שהסתתר מתחת לדמות הצדקנית שבה התגלה לעיניו תמיד, וראה גיהינום פתוחה תחתיו, המשיך להציג ולשקר כדרכו ואמר "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" – נחש מתחת לקש…
***
בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה היה עלי לצאת את הארץ לסדרת שיעורים. בשבתנו במטוס כשסמוך למקומי יושב עיתונאי בריטי שסיים את מעשיו בארץ, הייתה אזעקה וההמראה בוטלה מחשש לטילים.
אנו סגורים במטוס על מסלול ההמראה והלה שקצת פחד, ראה צורך לדבר. בתוך דבריו אמר לי: ראה, הנצרות דיברה כל כך הרבה על אהבה ושפכה כל כך הרבה דם… ולי לא נותר אלא להסכים…
כאמור, עשיו הוא קליפת שור וישמעאל – חמור. אמר ה"מגלה עמוקות" בשם האר"י הקדוש, שכאשר שור וחמור נפגשים יוצא מביניהם כלב. כיצד? האותיות הפנימיות של המילה חמור הן מ' ו' והאות הפנימית של המילה שור – ו', ביחד נ"ב שזו הגימטריה של המילה כלב. וכלב זו קליפתו של עמלק.
כשהחיבור שבין עשיו וישמעאל יוצא לפועל מתגלה מתוכם עמלק (שהתערב בישמעאלים כבר בתקופת סנחריב ככתוב בפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ד).
החיבור בין עשיו לישמעאל יצא לפועל במלחמת העולם השניה ובא לידי ביטוי בהרבה תחומים, אך הבולט והסמלי ביניהם היתה הברית המוזרה שבין היטלר לחאג' אמין אל חוסייני שאף הוזמן לבקר באתרי השמדת היהודים (הדברים מורחבים ומבוארים בספרנו "גלות ישמעאל – שרשי הבעיה ודרכי תגובה). ואכן ראינו את תכונתו של עמלק שמבקש "להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים… ושללם לבוז".
***
אחת התופעות הבולטות במאבקם של הגרמנים הנאצים ביהודים הוא החיבור שבין אמת ושקר. מצד אחד – כבר בספרו ביטא הצורר את רצונו לעקור את היהודים לפחות מאירופה, וכולם דיברו על השמדתם. ומאידך, כשהגיע הדבר לידי ביצוע, לא הפסיקו לשקר ולרמות את הפרט ואת הכלל. החל מהמדינאים הבכירים וכלה בנאצים מקומיים, היו מבטיחים ומפרים את ההבטחות ללא הרף, מי שהתפתה להאמין להבטחתו של נאצי שיחון אותו, שילם תחילה בממונו ומשסיים לשלם בממונו – שילם בחייו. תכונותיו של עשיו ותכונותיו של ישמעאל שמשו בערבוביה.
התגובה שלנו אמורה להיות ברורה:
כנגד השור של עשיו יש לנו את יוסף – "בכור שורו הדר לו", כח הקדושה והחסד (יוסף הוא המשביר).
כנגד החמור של ישמעאל יש לנו את יששכר – לומדי התורה.
וכנגד השקר הגדול שבברית בין עשיו לישמעאל, עומד יעקב אבינו איש האמת!!!
המאבק נגד תורה ונגד קדושה והרדיפה האבסורדית את מה שמכונה "השכבות החלשות" שראוי היה שיתייחסו אליהם בחסד וברחמים, היא מסימני התקופה. שלא לדבר על מערכת השקרים הבלתי פוסקים המושלת בכפה.
ואנו יודעים את אשר לפנינו, להרבות בתורה ובחסד בקדושה ובהנחלת האמת.
