"והארץ היתה תהו ובוהו וחושך על פני תהום".
חז"ל: תוהו זו מלכות בבל, ובוהו זו מלכות פרס, וחושך זו מלכות יוון, תהום זו מלכות הרשעה.
המאבק עם היוונים הוא מאבק עדין במיוחד.
בבל, מלכות התוהו, התאפיינה בעבודה זרה. נבוכדנצר, כמתואר בספר דניאל, היה יבואן של אשפים קוסמים ומכשפים מכל העולם. מאגיה שחורה ושאר סוגי פולחן היו בראש מעייניו. הדבר בא לידי ביטוי בצלם שהעמיד בבקעת דורא ובספור התנין בל. יחד עם זאת לא כפר במציאות האלוקים וכינה אותו "אלוקי האלוקים". אלא שהם, הבבלים, האמינו שיש לעבוד לכוחות אחרים שמתחתיו. כפי שאומר הרמב"ם בפרק א' מהלכות ע"ז. נגד הטומאה הבבלית אפשר להתמודד על ידי התנתקות והתרחקות. האוירה הכללית אף היא לא היתה של כפירה במציאות האלוקים, הם לא היו אתאיסטים.
פרס, מלכות הבוהו, שקעה בתאוות. משתה אחשוורוש, מאה שמונים יום של משתה ואכילה בלתי מבוקרים מאפיין את האוירה בממלכת הפרסים. הם לא כפרו במציאות האלוקים, הם פשוט התעלמו ממנו. גם נגד טומאה זו קל להתמודד. מכריזים כי אין ללכת למשתה אחשוורוש ומתרחקים ממנהגי המקום. ובכלל צורת חיים כזו רחוקה מאד מהלב היהודי עדין הנפש הכמה לרוחניות.
אדום, מלכות התהום, גם היא לא כיחשה באלוקים, ברבות הימים קיבלו עליהם את אמונת הנצרות שסילפה את מושג האלוקות אך לא הכחישה אותו. גם הם לא היו אטאיסטים. מלכות אדום היא כח הרס. המתכת המיצגת אותם בספר דניאל היא ברזל – כח הרס. אין דבר רחוק מזה ליהודים וקל מאד להתנתק מכח זה, ולהורות להתרחק ממנו.
***
יוון היא סיפור אחר לחלוטין, מצד אחד כיחשו באלוקים בצורה מוחלטת. ומאידך דגלו במדע בטכנולוגיה ובאמנות. שלשת אלה מהווים את יפיפיותו של יפת האמור לשכון באהלי שם.
מצד אחד יהודים שאינם נמשכים לע"ז הבבלית לתאוות הגוף הפרסית ולכח ההרס של אדום. נמשכים ליפיפיותו של יפת. כאן מדובר במשהו איכותי, כמעט רוחני הנראה כמתאים להשתלב במערכת החיים היהודית, וזו גם סכנתו המרובה. סכנה זו לא חלפה עם עבור ההגמוניה מידי יוון לידי אדום, שהרי נאמר "וחושך על פני תהום" על פני מלכות התהום – אדום – נמצאת מלכות החושך.
מאידך המאבק נגדם אינו יכול להיות דומה לצורה בה נאבקו בכוחות הרשע של בבל ופרס וכן של אדום. כי חבל להתנתק מהם הרי אפשר לנצל את כל היופי הזה לקדושה. ובאמת, לשם כך הוא נועד.
מצד אחד, כפי שנאמר, סכנתם מרובה יותר מהאחרים, ומאידך אפשרויות המאבק מצומצמות…
הדרך להיאבק בארס היווני המחלחל פנימה הוא לתת לו משקל נגד של אמונה הממלאת את כל הלב.
כיצד נעשה זאת? – "מאויבי תחכמני".
היוונים ידעו כיצד יוכלו היהודים להתגונן מפני תרבותם ולכן גזרו את גזרותיהם. מגזרות אלו נלמד את הדרך להתגונן מפניהם.
***
לימוד תורה – הם פעלו להשכיח מאתנו את תורת ד'. הלימוד בתורת ד'. הדבש והחלב שתחת לשונה של תורה מהווה תריס בפני כל רוח שאינה מצויה. שכן, כלעומת לימוד תורה כל מדע וכל פילוסופיה מאבדים את זוהרם.
ואמר הרב הוטנר: הרואה חכם יהודי, מברך "שחלק מחכמתו ליראיו". הרואה חכם מחכמי אומות העולם, מברך "שנתן מחכמתו לבשר ודם". מה יברך הרואה יהודי החכם בחכמת העולם? אמר הרב הוטנר: לא יברך כלל! שכן לימוד התורה עיקר, וחכמת העולם טפלה ואין מברכים על טפל במקום עיקר…
מה יפה ומתאים שהשנה הזדמן סיום הש"ס בדף היומי סמוך ונראה לחנוכה. מה יפה התשובה הזו לאיום היווני.
שמירת שבת – מבוע הרוחניות של כל השבוע. מלבד היותה אות בין בני ישראל לקב"ה. השבת בונה את הקשר בין הדוד והרעיה, אותו קשר שיון שואפת לנתק.
ברית מילה – עוד אות לברית בין הקב"ה לעם ישראל.
קידוש החודש – קידוש החודש, היא המצוה הראשונה שנצטוו ישראל מפני שמצוה זו מבטאת את שלטון חכמי התורה על הטבע. הם היוצרים את מציאות הזמן. בשעה שאנשי העולם הם "עבדי הזמן" כאן הזמן כופף עצמו לחכמי התורה הם המחליטים לפי רצונם והמציאות כופפת ראשה להם. קידוש החודש מבטא את כפיפות הטבע לחכמי התורה.
בית המקדש – מקום הקשר בין ישראל לקב"ה. היוונים כיוונו חיציהם נגד קדושת המקדש אותו רצו לטמא.
המנורה במקדש המאירה על-ידי שמן זית זך מבטאת את חכמת התורה "חכמת אדם תאיר פניו", ממנורה זו למדו תמיד ששכינה שורה בישראל היא היא התשובה ליוון.
להשרות את השכינה פירושו להביא את המאור שבתורה ללב כל יהודי ונוכח המאור הזה כל חכמת יוון היא בחינת חושך, וכל האטרקטיביות שלה נמסה ונעלמת. ואדרבה, בנוכחות כל אלה המשרים את השכינה בישראל. היופי של יפת ישתבץ באהלי שם וישכון שם כ"רקחות וטבחות לתורה" וכמו שאמר הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים שכל שכיות החמדה שבנו האמנים מטרתם להיטיב עם לומדי תורה.
וכך נהגו החשמונאים, למדו תורה במחתרת, שמרו שבת למרות הכל, מלו את בניהם וקידשו את החודש, ובכך ביטאו את אמונתם העזה ששום רוח שאינה מצויה לא תוכל להוות משקל נגד לה. ממילא זכו ונבקע מסך הטבע וכולם ראו את השכינה המציצה בין החרכים המבצבצת ויוצאת ושורה על עם ישראל הדבר נראה בעליל גם בשדה הקרב וגם במנורת המשכן.
