-1 –
בני אדם פוחדים מאוד מעוני, ובצדק. אך חייבים להגדיר היטב מהו עוני.
בחיפה של ילדותי לא היו חנויות פיצה ולא מסעדות ולא חנויות בגדים יוקרתיות. הייתה חנות פלאפל של יוסף בפינת רחוב בית"ר שנסגרה בשמונה בערב, כי חיפאים הלכו לישון בעשר כדי לא לבזבז חשמל…
קיבלנו דמי כיס של לירה לחודש. כשהיינו ממש ילדים טובים קיבלנו חצי מנה "רק עם טחינה" אצל שכטר ברחוב ארלוזורוב (מעניין כמה בדיוק חסכנו מאבדן כדורי הפלאפל…). חולצות, מכנסיים ואפילו חליפות עברו בירושה מאח לאח ודומני שמבר המצווה ועד החתונה רכשו לי לא יותר משלוש מגבעות. לא היה אוטו ולאפיקומן היינו מקבלים חמש לירות לצעצועים או עשר לירות לספר.
הלכנו עם מעיל עם כובע בגלל הגשם, עד שקנו לנו מטרייה עגולה, וכשאיבדתי אותה הלכתי עם אבא כמה שעות לחפש אותה…
מעולם, אבל מעולם, לא חשבתי בכיוונים של "אין". להיפך. איכשהו הוריי נתנו את התחושה שיש לנו הרבה יותר מאחרים. פטל, ובשר, ונעלי "המגפר", וופל "טוב טעם". כזו הייתה ילדותי והיא הייתה מאוד מאושרת. היה לי הכול, למרות שהיום זה נחשב שלא היה לי כלום…
אני מתבייש וגאה לספר כי בילדותי ובבחרותי לא ידעתי על אפשרות כזו לאכול במסעדה. כלומר, ידעתי שיש דבר כזה מסעדה, אך לא חשבתי שזה יכול להיות קשור אליי באיזושהי דרך. זה היה כאילו מישהו יאמר לך שאי פעם ימכרו לך בקבוק מים בשמונה שקלים במקום לשתות מהברז.
גם כשיצאתי ללמוד בירושלים, שאני משער שהיו בה מסעדות כשרות, מעולם לא ביקרתי באחת מהן עד נישואיי.
– 2 –
עושר אינו מביא לאושר. נקודה. אם כי נכון הדבר שלמראית עין העושר יוצר אשליה של אושר, ולאשליה הזו מרבית האנשים נתפסים.
העושר עלול ליצור מחיצה בין הכסף והשגשוג לבין הפנימיות של האדם. הנשמה. לכן אנשים עשירים דווקא נוטים יותר לסבל, לעצב, לדיכאון, לאובדן הנשמה, לציניות, לשעמום, לאובדן התמימות ולתחושת ריקנות.
הם עלולים להתרגל לסיפוקים המותירים אותם רעבים לעוד, ומאידך לפחדים וחרדות לאבד את הכול, או אפילו חלק. הם עלולים להפסיד את החיים הפשוטים, כי הם חיים בכלוב של זהב.
– 3 –
תשאלו מה המתכון הבטוח לאושר אמיתי?
עוני מתוך בחירה!
אם יש אנשים שאני מקנא בהם באמת ובתמים אלה הם האברכים הבזים לעושר ולחומרנות ובוחרים לחיות בצנעה ולוותר על פינוק ושפע.
זוהי דרך החיים היחידה שאינה מביאה סבל כי אם להיפך. הם באמת יכולים להביט אל כולם מלמעלה למטה, וזו הסיבה שעמי ארצות רוצים לנשכם כחמור. מדוע לנשוך? הוא לא עשיר כמותך אין לו את השפע והתענוגים שלך, מדוע שתרצה לנשוך אותו?
אין זאת כי גם עמי הארצות מבינים את העושר שבעוני מבחירה. את "השמח בחלקו", ובהפוך על הפוך, כמו שעניים שלא מתוך בחירה ולא מתוך אידיאולוגיה מביטים לעיתים בשנאה כלפי העשירים, כך עמי הארצות "העשירים" אך אינם שמחים בחלקם מביטים אל האברכים, שבזים לחיי העולם הזה ובוחרים בחיים של תורה. ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
