היה זה בחג הפסח בשנה שעברה. הזדמנה לידי האפשרות לנסוע בצורה מאובטחת לאלון מורה הנמצא באזור שכם. שם, בגבעת ההר בגובה של 792 מטר נפרסת העיר שכם ומאחוריה נצפים הר גריזים והר עיבל.
כל שנותר הוא לעמוד מול הנוף המדהים, לראות את המסלול הברור שעשו בני ישראל ביום כניסתם לארץ מבקעת הירדן היישר לעבר הר הברכה והקללה.
המעבר הרחב בין ההרים המובילים מהבקעה נראה היטב, נשאר רק לדמיין שש מאות אלף רגלי לבד מנשים וטף פוסעים אל עבר ההרים כשמנהיגם יהושע בראשם.
מעת התפתחות מדע הארכיאולוגיה מחפשים החוקרים שביב של שריד מהמעמד הגדול, הרי לא ייתכן מעמד של מיליונים ואלפי קורבנות מבלי שהשאירו זכר… אבל במשך שנים לא מצאו כלום.
עד ש… בן קיבוץ עין שמר, אדם זרטל, החל לחפור בשיפוליו הצפוניים של הר עיבל, שם מצא מבנה, שרק לאחר מפגש עם ציורי הרמב"ם במסכת מידות הבין שמדובר במזבח ד'.
במקום נמצאו אלפי עצמות בעלי חיים. בבדיקת מעבדה התברר כי כולן בהמות כשרות, זכרים בני שנה. גיל העצמות המשוער הוא לפני 3250 שנה. בן הקיבוץ שינה את אמונתו בעקבות הממצאים. מה נאמר אנו, מאמינים בני מאמינים, בעומדנו על ההר… אך עדיין, לרוב החוקרים היה קשה לקבל את המסקנות. והנה, בחודש האחרון רעדה האדמה רעידה של ממש: התגלה בהר עיבל שבשומרון כתב עברי – הקדום ביותר שהתגלה עד כה – ובו השם המפורש.
"הממצא החדש הוא מכת מוות לכל מכחישי המקרא", אומר פרופ' גרשון גליל, מאוניברסיטת חיפה, והוסיף: "בכתובת נכתבה המילה 'ארור' למעלה מעשר פעמים. לא ניתן לפרסם את כל מה שאנחנו יודעים, אך במהלך השנה הקרובה נפרסם עוד ממצאים ומסקנות".
לנו נותר רק לדמיין מעמד של מאות אלפי ילידי המדבר שעברו את הירדן, זכו וראו באותו יום את ארון ברית השם נושא את נושאיו, הולכים ובאים לאלו ההרים הנראים מולנו… משק כנפי ההיסטוריה.
***
אמנם אין צורך לנסוע למרחוק, מספיק לנו הכותל המערבי – שריד בית מקדשינו. יש כאלו שמסתפקים בביתם ובכוח דמיונם על מנת לעורר רגשות כמיהה… אך אין ספק שכניסה למנהרות הכותל וצפייה בעין אנושית במים הזורמים בתוך מקווה כשר ומוכן לטבילה ובעוד מאות מקוואות הפזורות סביב להר, מאפשרת לנו את היכולת לדמיין את עולי הרגל המזדרזים לטבול ולהיטהר לקראת עליתם להראות את פני השם…
אפשר גם להרחיק נדוד למקום המשכן שבשילה, לראות את מיקומו ואת ההרים סביב.
בירושלים אכלו את הפסח בעיר עצמה, אך במשכן שילה שהייתה ללא חומה אכלו את הפסח בכל השטח שממנו רואים את המשכן. ומה עשו עם כלי החרס שאיתם אכלו את הקורבן? שברו אותם במקומם.
היכן הם אותם חרסים שנשברו במשך 369 שנות קיומו של משכן שילה? ובכן: לא צריך להיות ארכיאולוג, מספיק להסתובב על הגבעות הצופות למקום המשכן המשוער ולראות אלפי שברי חרסים. אבל – רק בגבעות מהן ניתן לראות את המקום, בגבעות מהן לא ניתן לראות את מקום המשכן לא נמצאים חרסים כלל.
כל אחד יכול להחזיק ביד חרס שאכלו איתו קרבן פסח עוד לפני תקופת דוד המלך…
ולנו נותר רק לראות את עצמנו כאילו…
***
שמשון הוא אחד המטפלים הטובים בנושא 'חרדות'. באתי אליו על מנת להבין את דרכי הטיפול כדי שנוכל ללמוד ולהמליץ.
שמשון ביקש ממני לעמוד במרכז החדר. הוא הרכיב לי משקפים עבות במיוחד. לפתע מצאתי את עצמי עומד במרכז מנהטן… ממש כך. רמקולים זעירים השמיעו קולות של המולת העיר. הבטתי למעלה אל הבניינים הגבוהים, ראיתי מסוק עובר למעלה ואפילו ציפורים עפות פה ושם.
שמשון ביקש שאסתובב, הסתובבתי וראיתי מעלית פתוחה. נכנסתי בהליכה לתוכה ולבקשתו של שמשון לחצתי על הכפתור העליון, המעלית נסגרה. ראיתי, שמעתי והרגשתי את נסיעתה למעלה.
הדלת נפתחה, פחד אימים, רק קרש ברוחב עשרים ס"מ יצא מהמעלית וכל העיר מנהטן פרוסה מלמטה. הרמקולים השמיעו רחש רחוק של המולת העיר, עורב חג לו מסביב בקריאות 'קרע קרע'…
שמשון ביקש שאצא ואעמוד על הקרש בגובה האדיר… זה היה ממש בלתי אפשרי (לא נעים)… פחד אמיתי. שמשון הזכיר לי שאני נמצא במשרדו ואין לי ממה לחשוש… ידעתי זאת, אבל המעצורים הטבעיים של הגוף לא נתנו לי לעשות את הצעד…
לבסוף סגרתי את עיני ופסעתי לעבר התהום… כשפחתי את עיני הרגשתי סחרחורת של ממש… לאחר מכן קפצתי מהמגדל, כך ללא מצנח…
היה צריך להחזיק בי לרגע שלא אפול…
שמשון, משתמש בזה ככלי אימון לסובלים מחרדות. "הם צריכים לאמן את עצמם, להבין שאין קשר בין הדמיון ותחושת החרדה, למציאות. ככל שהם יתאמנו יותר הם יצליחו ויתרגלו להתמודד עם התופעה".
הדמיון וההמחשה בכוחם לתת הרגשה האמיתית…
אבי שליט"א, היה לוקח בליל הסדר את המצות על גבו הכפוף כשהוא לבוש בקיטל וממחיש לנו איך יצאו ממצרים… כך בדמיוני עד היום היהודים יצאו ממצרים…
***
הגאון רבי אליהו דיסקין שליט"א, מסביר בשיחותיו שהניסים ביציאת מצריים נעשו בשבילנו, אנו, החיים בשנת ה'תשפ"ב. לא פחות. אולי אף יותר. עומק היסודות והביטון לבניין גבוה, נעשים יותר לקומה האחרונה מאשר לזו הראשונה…
דם, צפרדע, כינים… קריעת ים סוף, בדמיון ולפרטי פרטים נעשו לגמרי בשבילנו…
למה כל כך חשוב שנרגיש ונדע כאילו אנו יצאנו ממצרים?
זאת, דע לך, יהודי יקר ואהוב: ככל שתעמיק ותרגיש את הרגשת השעבוד והגאולה שאחריה, תרגיש יותר ותדע טוב יותר שאם אתה היית שם, היית נגאל. בשבילך ממש עשה השם יתברך את כל הניסים הגלויים, בשביל לגאול אותך! מעבדות פרעה להיותך עבד ד'…
דם, צפרדע, כינים, ערוב…
