בתקופה של הקורונה, פעם אחת חלה רבינו וניסו לעשות הכל כדי להקל עליו, אך לא היה מה לעשות מבחינת הרפואה מפני שראו שהמימדים טובים, הנשימה טובה, אלא שרבינו סבל ולא הרגיש טוב.
הנכד שהיה בבית רבינו באותה שעת בוקר, התקשר אליו וקרא לי לבוא בהקדם לבחון מה עושים. הגעתי מיד, היה זה לאחר שעה וחצי שרבינו התייסר.
אמרתי לו, אולי תביא לסבא את הגמרא?
אמר לי, אתה כנראה לא מבין מה שאני מדבר אתך, סבא לא מרגיש טוב באמת.
אמרתי לו, ניסית הכל, ננסה את זה.
רבינו היה חלש ואף לא היה לו כוח ללכת לחדר הספרים. הוא התיישב בחדר שינה, הביאו לו את הגמרא עם הסטנדר. רבינו פתח את הגמרא וזה היה מראה מצמרר ממש: רבינו החל לקרוא את הגמרא ותוך 10-15 שניות ננסכה עליו שלוה על כל הגוף, כמו אדם שקיבל מורפיום, להבדיל. וזה השפיע עליו בשניות.
רבינו ישב כך באותה תנוחה שלוש שעות ולמד ברוגע. זו הייתה תנוחה לא נכונה, מכיוון שזה היה בחדר שינה, עם הסטנדר בצד המיטה, אך רבינו ישב ולמד את הגמרא ולאחר מכן עבר ללמוד את התוספתא וחזר מהתוספתא לבדוק היכן זה עם הבבלי, שקע בהוויות הלימוד, שוכח מכל ייסורי הגוף.
צילום: שוקי לרר
