דקדוק ההלכה של רבינו וחביבות המצוות אצלו היו באופן בלתי ניתן לשיעור. לפני מספר שנים ראינו שקשה עליו ההליכה לתפילות בבית הכנסת, מצד שני רבינו חפץ מאוד להתפלל בבית הכנסת שיש בזה עניין מיוחד של ברוב עם הדרת מלך.
מישהו הציע שיבנו לרבינו גשר מביתו לבית הכנסת על מנת להקל עליו את ההליכה והטיפוס במדרגות.
רבינו נהנה מהרעיון ואמר שישאלו את השכנים ואם הם יסכימו לבנות את הגשר.
השכנים הסכימו ואמרו להם שכל בניית הגשר היא רק בחיי חיותו של רבינו, ואכן כבר תוך ימי השבעה להסתלקותו פירקו את הגשר.
עם הקמת הגשר רבינו מאוד שמח על כך והלך להתפלל בביהכ"נ.
בסיום התפילה ראינו שרבינו פונה ליציאה הרגילה בבית הכנסת לעבר המדרגות. חשבנו, אולי הוא שכח שיש גשר חדש.
אמרנו לרבינו שיש את הגשר החדש, לחזור משם לבית. אמר רבינו, "אני זוכר שיש גשר, אבל אני לא רוצה לחזור מהפתח שהגעתי אליו, כי יש הלכה שצריך להיכנס לבית הכנסת מפתח אחד ולצאת מפתח אחר, והגשר זה אותו הפתח".
למרות שניסינו לשאול שוב, רבינו לא היה מוכן לשמוע על שום ויתורים, וכך כל תפילה היה נכנס מהפתח של הגשר ובסוף התפילה היה חוזר מהמדרגות, עד שסידרו מהגשר שני פתחים, אחד שימש לכניסה לבית הכנסת והשני ליציאה.
לא היו ויתורים ולא עיגולי פינות וקיצורי דרך בהלכה, כל זאת על אף גילו המבוגר ושקשתה עליו ההליכה והעליה במדרגות, כאשר ההלכה אומרת כך צריך לעשות, כך עושים ללא שום פשרות וחיפוש של קולות.
צילום: שוקי לרר
