בשבוע שעבר נשארנו בשאלה כיצד מתגברים על המחסומים ומחמיאים על אף ולמרות הקושי.
ננסה להציע בזאת מספר רעיונות.
- אחת הדרכים לעודד את עצמנו לעשיית פעולות שאינן באות לנו בקלות היא – הכרה בערך הדבר.
יש פתגם יפה האומר כך:
אם אתה רוצה לגרום לקבוצה של אנשים לבנות ספינה
תוכל לתת להם חומרים ודף הוראות לבניית הספינה
אך תוכל גם לטעת בהם אהבה עצומה
לים, לרוח ולאוויר הפתוח.
הם כבר יבנו ספינה.
לענייננו: ככל שנכיר יותר בערכן של המחמאות, במה שהן עשויות לתרום לבן זוגנו ולבניין ביתנו – יקל עלינו להזרים אותן מלבנו אל פינו, ומשם – לאזניו הכמהות של השומע.
הזוהר הקדוש אומר כי כמו שאדם ייתן את הדין על מילה רעה שאמר, כך הוא עתיד להישפט על מילה טובה שהיה באפשרותו לומר ולא אמר. נשמע חמור? אכן, אבל אם נעשה חשבון נגיע למסקנה כי פעמים רבות אדם הנמנע מלומר מחמאה או שבח, יוצר הרגשה דומה לזה שאמר מילות ביקורת.
דוגמאות? בבקשה. אדם מתהלך ברחובה של עיר כולו קורן מאושר, הוא ארס אמש את ביתו. פוגש מכר משכבר הימים ומספר לו את החדשות בהתרגשות. אותו מכר שואל: מאיזו ישיבה הבחור? לשמע שמו של הבחור ושם הישיבה הוא מפטיר: אה, כן אני מכיר אותו היטב, הרי אני משמש כמגיד שיעור בישיבה זו. לימדתי אותו לפני שנתיים. בזאת הוא מסיים ונפרד לשלום.
מהי תחושתו של אבי הכלה? אין ספק שהוא יחוש כמי שנפל בפח. לימד אותו לפני שנתיים ואין לו אף מילה טובה לומר עליו? בטוח, שיש לו הרבה מה לומר, רק שהוא נמנע מכך הואיל והוא יודע שהשידוך כבר סגור והוא אינו רוצה לגרום לו להתפרק.
כשבעל מגיע הביתה ואומר לאשתו: קניתי לך, עשיתי בשבילך, והיא לא מגיבה, הוא חש כאילו שפכו עליו דלי של מים קרים. כך גם מרגישה אישה, שהשקיעה ובישלה, טרחה והכינה ארוחת צהרים, והיא זוכה לאפס מחמאות. הרעייה העמלה, בפרט אם מדובר בשנות הנישואין הראשונות, חושבת מן הסתם כי הארוחה אינה ערבה לחיכו של בעלה. [1]
ומכלל לאו אתה שומע הן. אם נאמר מילים טובות – ניתן לזולת את האישור, ולא בכדי שורש המילה אישור זהה לשורש של אושר.
- כל שינוי שאנו רוצים לחולל בחיינו, נתקל במחסום פנימי. אדם מטבעו מתקשה לשנות הרגלים. שינוי הרגלים נתפס בתת מודע שלנו כשינוי באישיותנו אנו, ולכן הוא יוצר אצלנו פחד – אנו מכירים את עצמנו כמו שאנחנו, התרגלנו לפרופיל האישיות שלנו. יצירת שינוי רציני מאיימת עלינו לעיתים כמעט כמו להיוולד מחדש. איך מתגברים על החשש ומשתנים למרות הכול?
התשובה עשויה להיות בת שתי מילים: "רק היום". הבה נאמר לעצמנו כך: "גם אם אני נמנה על סוג האנשים, אשר קשה להם להחמיא, גם אם אינני יכול לשנות את עצמי ולהיות מאלו השופכים מחמאות על ימין ועל שמאל, בכל אופן וודאי לא יהיה קשה מידי לעשות זאת רק יום אחד. אחרי שהיכרנו בחשיבות העניין והבנו שמדובר כאן בלא פחות ממצוות עשה דאורייתא של: "ואהבת לרעך כמוך" שווה לעשות את המאמץ ולו ליום אחד בלבד.
מניסיון – התיאבון בא עם האוכל. הבעת פניו המרוצה של בן הזוג, תעניק לכם הרגשה טובה כל כך, עד שביום הבא העסק יהיה קל יותר, ובמשך הזמן – הוא אפילו ינוע מעצמו, אבל את זה אל תאמרו לעצמכם לפני שפתחתם בתהליך, שמא הידיעה שלכל התחלה יש גם המשך, תרתיע אתכם מלהתחיל בשל הפחד משינוי, כאמור.
רק עוד הערה פרקטית: אם אתם מאלו שהתקשו עד היום להחמיא, אל "תתנפלו" על בן הזוג בשפע של מחמאות בבת אחת. זה בהחלט יישמע מלאכותי, והעיניים התוהות שהוא ייפער עליכם בצדק קצת תרתענה אתכם מלהמשיך.
- מי שמתקשה להתרגל לרעיון של אמירת מחמאות, יכול לעשות עבודת הכנה על ידי כתיבה. שבו ליד שולחן, קחו דף ועט וכתבו את המעלות שאתם מוצאים בבן זוגכם. קראו אותן שוב ושוב, נסו להזדהות איתן. בפעם הבאה שאתם יושבים יחד, אמרו משפט אחד חזק מתוך כל המשפטים שכתבתם. הצלחתם? החמיאו לעצמכם. המשפט השני יהיה קל יותר.
ולסיום – כמה רעיונות למשפטים מחזקים לומר לבן הזוג. (אם גם הוא קורא את המאמר הזה, רצוי שתגוונו בניסוח).
- כמה את/ה משקיע/ה בבית / בילדים.
- תודה על מה שעשית בשבילי.
- כשאת/ה נכנס/ת הביתה נהיה לי טוב על הלב.
- מעניין לשוחח אתך.
- הארת את עיני בנושא פלוני.
- נהניתי בשבת אצל הוריך.
זכרו! לא משנה מה תהיה התוצאה, אמרתם מחמאה – קיימתם מצוות עשה של: "ואהבת לרעך כמוך".
[1] למי שחושב/ת כי התיאור הולם את בן/בת זוגו – כדאי להשתדל לקרא גם את המאמר של שבוע הבא
