1.
ביום המסוגל ער"ח סיון, התרכזנו כולנו בהתרגשות בתפילה לשלום והצלחת צאצאינו כקבלת השל"ה הקד'. המילים "וזכני לגדל" התנגנו בראשי חוצות, כמו גם "אל הנער הזה התפללתי" ובאופן כללי כולנו משליכים את יהבינו על שוכן מרומים שייטיב לנו החתימה ונזכה לנחת יהודי.
סוף-סוף, מי מאתנו אינו סוחב חבילה מעיקה הקשורה לחינוך הבנים והבנות. כמעט לכל אחד מאתנו יש את הבן או הבת שמדאיגים במיוחד וצורכים מאתנו המון אנרגיה, ובכלל יש משהו ביום הזה שמנקז אליו את כל התקוות והתסכולים הנוגעים לחינוך הילדים. לא פלא שרבים מאתנו פורצים בבכי מטלטל שעה שעל לשוננו מילותיו של השל"ה הקדוש. כיהודים מאמינים אנו יודעים שהכל מאתו יתברך, ההצלחות והכישלונות, במיוחד בסוגיית חינוך הילדים שמפורסמת קביעתו של מרן הגרי"ז סולובייצ'יק זיע"א, ש-99 אחוז סייעתא דשמיא ואחוז אחד השתדלות. כך יאה ליום המסוגל.
2.
במעבר חד אני נזכר בראש השנה לפני 4 שנים, כאשר מספר ימים קודם לכן נתקעתי בכביש ירושלים-ת"א סמוך לחירייה ללא דלק ונאלצתי לעצור בצד עד לחילוץ.
להיתקע בכביש ללא דלק זאת חוויה לא נעימה שמתנתה בצידה: הזדמנות להתבוננות. לאחר שהתארגנתי לחילוץ, נותר לי זמן המתנה נכבד ובינתיים חלפה לי מחשבה בראש: רגע, זה הרי לא קרה פתאום, כשיצאתי מפתח תקוה הנורה של הדלק כבר דלקה, אלא מה, אמרתי לעצמי מן הסתם אספיק להגיע ליעד עם המעט שנשאר, ומה לעשות, הערכתי הייתה שגויה…
את חטאיי אני מזכיר, זאת לא הייתה הפעם הראשונה שנתקעתי ללא דלק. יש לי נטייה להתחרות עם הטנק של הדלק, זו תופעה מוכרת שמי שמכיר אותה מבין על מה אני מדבר. מאחר והפעם המקרה אירע ימים ספורים לפני ראש השנה, שאלתי את עצמי האם זה גם נגזר עלי בראש השנה שעבר להיתקע בלי דלק?
השאלה היממה אותי וגרמה לי להיזכר ברמב"ן בשער הגמול המצטט בהרחבה מהמורה נבוכים, כי לרוב בני אדם סבורים שהעולם הזה רבות בו הרעות מהטובות וכי רוב ימינו בו מכאובים ודאגה. אמנם מציין המורה נבוכים, כי רוב הרעות שפוקדות אותנו הינן מחסרון דעתנו ורעות שאנו מסבים לעצמינו, כמו שאמר שלמה המלך בחכמתו, "איוולת אדם תסלף דרכו ועל השם יזעף ליבו".
בעברית פשוטה: מה שאני לוקח סיכון ויוצא לדרך כשנורית הדלק דולקת, קשורה לדפוס התנהגות שאימצתי מסיבה זו או אחרת ואין לזה שום קשר להקב"ה ולראש השנה. נכון, נגרמה לי עגמת נפש, אמנם זכיתי לזה בדין, הבאתי זאת על עצמי, אך עגמות הנפש והקשיים נחלקים לשני סוגים, הסוג שאנו מביאים על עצמינו והסוג שקשור לנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בנו.
לקראת היום המסוגל, ער"ח סיון, היום שאנו מצפים שיביא בעקבותיו משב רוח רענן ושינוי חיובי באתגרים החינוכיים שלפתחינו, עלינו להיערך בהתאמה לשני סוגי עגמות הנפש ולכל אחד להתאים את המענה הדרוש.
אמנם, הרמב"ם במורה נבוכים לא התייחס מפורש לענייני חינוך, אך כמי שזוכה מזה שנים ללוות מקרוב ענייני חינוך מורכבים, רואים ללא ספק שהכלל של הרמב"ם תקף גם בחינוך. רוב הקשיים בחינוך מושפעים מאוד מדרכי ההתמודדות של ההורים עם הקשיים.
אותם קשיים חינוכיים או חלקי קשיים שנובעים מדפוסי ההתנהגות שלנו, ההורים, "לא תעזור להם תפילה", בדיוק כפי ששום תפילה לא תניע את הרכב שיצא לדרכו עם נורית מהבהבת. אין זה קשור להקב"ה, זה קשור לטיפשות שלנו.
כדי שתפילות היום המסוגל יעשו רושם ויהיה בכוחן לפעול את פעולתן, עלינו "למפות" את הקשיים שלנו ולמתוח קו מה מהם נובע מקושי אובייקטיבי ומה מהם מושפע מדפוס התנהגות שלנו. על הקשיים האובייקטיביים אין לנו בחירה, אבל מה אנחנו עושים איתם יש לנו בחירה.
לתפילה יש טבע שככל שהיא יותר מדויקת היא יותר פועלת. ככל שאנחנו יותר מדויקים, התפילה יותר מדויקת בתוכן ובמטרתה.
4.
לכן מאוד חשוב להבין ולמפות ממה נובעים הקשיים שלנו. על הקשיים שנובעים מתגובות לא מווסתות שלנו יש לנו בחירה, על הקשיים שנובעים מאיבוד שליטה שלנו יש לנו בחירה, על קשיים שנובעים מכניעה ושיתוף פעולה עם התנהגויות מזיקות יש לנו בחירה, על קשיים שנובעים מהרמת ידיים ובריחה שלנו מהתמודדות יש לנו בחירה, על קשיים שנובעים מהבושה שלנו לבקש עזרה יש לנו בחירה, על קשיים שנובעים מהיעדר נוכחות שלנו בחיי הילד יש לנו בחירה, על קשיים שנובעים מהיעדר גבולות וכללים בבית יש לנו בחירה.
כל הקשיים שנובעים מדפוסי התנהגות שלנו, קשורים לאיוולת אדם, הם לא קשורים לתפילה, הם לא קשורים כביכול להקב"ה, בדיוק כמו הטנק של הדלק.
5.
אנו יודעים שיש ילדים שמסיבות כאלה ואחרות הגידול שלהם הרבה יותר מאתגר ודרושה עבורם מערכת כלים נוספת לגדלם בהצלחה. על זה אין לנו בחירה. אך כן יש לנו בחירה מה לעשות עם זה, האם לטמון את הראש בחול ולהתעקש להשתמש עם הכלים שעבדו לנו עם ילדים אחרים או לפתוח את הראש, להתייעץ ולהרחיב את הסל הכלים.
אנחנו צריכים פשוט לקחת את עצמינו בידיים, לגלות אחריות ולפעול.
על כל מה שיש לנו בחירה התפילה צריכה להיות: ריבונו של עולם, תן בי את התבונה להבחין בין מה שתלוי בי לבין מה שלא תלוי בי. במה שתלוי בי, אנא תן בי את התבונה והכוח לפעול את המיטב והנכון, ובמה שלא תלוי בי אנא תן בי את הכוח לקבל באהבה ובהודאה.
