בפרשת וישב למדנו על מכירת יוסף. יוסף הצדיק, בן הזקונים של יעקב אבינו, נמכר לעבד ומגיע למצרים. הוא מושלך לבור בעלילת שווא, בהמשך נהיה אחראי על בית האסורים, עד לתפקידו כמשנה למלך…
יש מכנה משותף לכל המצבים: תמיד מצוין שיוסף היה איש מצליח, וד' עמו.
מסביר רש"י: וד' עמו – שהיה שם שמים שגור על פיו.
לא משנה מה המצב, האם הוא מאיר לי פנים או להיפך – שם שמים שגור על פיו. זה היה סוד הצלחתו. כי כשחיים את ד', כששם שמים שגור בפה, יכולים לכל הקשיים ועומדים בכל הניסיונות.
כמה חשוב לחיות עם זה – כשהכול "הולך", להזכיר לעצמנו שהכול בס"ד וב"ה; אך גם אם המצב נראה קשה, להדגיש שבע"ה הכול יהיה בסדר, ושד' אתנו בניסיון. זו מהותו של היהודי – בכל דרכך דעהו.
אלו דברים שלא חודרים דרך האוויר, גם לא דרך השתייה; אלו מילים ומשפטים שילדים צריכים לשמוע בוקר, צהריים וערב, לנשום ולחיות זאת עשרים וארבע שעות ביממה.
לא מספיק שאנחנו חושבים כך, ואפילו מרגישים זאת ממש. ילדים לא קוראים מחשבות, וגם לא יודעים מה אנו מרגישים בתוכנו. ילדים צריכים לשמוע ולראות, רק כך הם יפנימו, ויחיו כך.
