במלאכת החינוך קל מאוד להחליט שבפלוני חבל להשקיע, או די במה שאנו משקיעים. אבל אנו חייבים להתחיל לחשוב כיהלומנים; בכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל, יש נשמה, יש ייחודיות. אמנם לעתים העטיפה מזוהמת, אבל אם נהיה מוכנים להשקיע, נגלה בסוף את האור.
גם בתוך הבית יש להיזהר לא להחליט מיד ש"מוישי הוא לא כמו יענקי, מה כבר יצא ממנו"… או: "רבקי היא טובה, אבל חני מיוחדת יותר". זה לא נכון; יתכן כי אצל חלק מילדינו המעלות בולטות וצועקות יותר, אבל גם באחרים יש מעלות משלהן, שאולי צריך לחדור לעומק כדי לגלות אותן, אבל הן קיימות. חשוב לזכור: ילדים מרגישים מה אנחנו חושבים ומרגישים כלפיהם, גם בלי שנבטא זאת במילים…
במיוחד חשוב לזכור כלל זה אצל ילדים שמעדו ונכשלו; יהלום נשאר יהלום גם כשהוא שקוע בטיט וברפש, כי אחרי הכל, הוא יהלום. אמנם הוא מלוכלך, הוא אינו בוהק, אינו מאיר, אבל הוא נשאר יהלום.
***
אנחנו רואים בפרשה איך התורה מתייחסת לכל אחד, אף ליהודים שנכשלו ומעדו. התורה מאמינה בכל אחד ובכל מצב!
במנהגו של עולם, מניחים גנב מאחורי סורג ובריח שירצה את עונשו. מה התוצאה? בדרך כלל חוזר הגנב לפשע. להבדיל, בתורה הקדושה אנו מוצאים יחס שונה; אנו רואים שגנב שאין לו מה לשלם – נמכר לעבד. הוא הופך לעבד עברי, אך זוכה לתנאים משופרים. התורה מלמדת "כי טוב לו עמך": עמך במאכל, עמך במשתה. ידועים על כך דברי חז"ל, שאם יש כר אחד, זוכה בו העבד ולא האדון! התורה מראה לגנב: נכון, נפלת ונכשלת, אך זוהי מעידה, אתה עדיין אדם הראוי לכבוד.
לעומת זאת, כשעבד סיים את שש שנות העבדות, ורוצה להמשיך לחיות כעבד – רוצעים את אוזנו, לומר: אצלך אין זו מעידה, אלא דרך חיים.
גנב שגנב שה, התבייש כאשר נשא אותו על כתפו, לכן הוא ישלם פחות מגנב שרכב על השור… יש יחס של כבוד גם לגנב. כך עוזרים לאדם לעבור את המשבר ולהתגבר.
אדם המקבל מלקות על לאו, כיוון שנקלה, הרי הוא כאחיך. המטרה אינה להשפיל ולשבור, חלילה, אלא לחנך. ברגע שהתקבל המסר, הרי הוא כאחיך, כאילו לא היה כאן חטא.
המשנה באבות מלמדת את הדיין איך להתייחס לבעלי דין משקיבלו עליהם את הדין: "יהיו בעיניך כצדיקים"… אין סטיגמות. יש כאן מעשה שצריך לתקן, ומהרגע שתוקן, נחשב בעל הדין לצדיק.
חשוב מאוד לזכור זאת בחינוך; גם ילד או נער שמעדו ונכשלו, חייבים לקבל יחס של אמון, יחס של כבוד. יש לטפל במשגה, חייבים לתקן את העוול, אבל מיד חייבים לחזור ולהאמין בפוטנציאל האלוקי הטמון בהם.
אנו מחויבים במצוות "והלכת בדרכיו", להידבק במידותיו של הקב"ה. התנא רבי מאיר לימד אותנו במסכת קידושין: "בנים אתם לד' אלוקיכם", "ובין כך ובין כך, אתם קרויים בנים". אצל הקב"ה, יהודי הוא בן מלך בכל מצב.
ידועה אמרתו הנוקבת של רבי משה מקוברין זי"ע: "יהודי החושב שאחרי העבירה החמורה ביותר אינו יכול להתפלל לקדוש ברוך הוא, לא דרך על מפתן היהדות" – חייבים לתקן את החטא, אך היחס נשאר כבן אצל אביו.
ההחלקה והתקווה
יחס זה של כבוד הוא חיוני ביותר, ואפילו קריטי, כאשר פוגשים כאלו שלצערנו 'החליקו' ונפלטו מהחממה. יש שנותנים להם הרגשה כאילו די בזה שלא יחללו שבת ולא יאכלו נבלות וטרפות. דיבורים מסוג כזה, מאנשים שאותם בחורים הכירו בעבר, מקבעים בהם את מצבם. הם רואים בכך סוג של השלמה עם ההידרדרות שלהם. זו טעות ואסון!
אדרבה, עם כל יהודי, בכל מצב, צריך לדבר כאילו מחר הכל חוזר להיות כרגיל. צריך לשדר להם שלא אבדה בנו התקווה לראותם שתולים בבית ד', יש לדבר אתם בכל נושא כאילו הם בני ישיבה לכל דבר.
רבים מאותם אלו, שכבר היו על סף ייאוש, סיפרו ששיחה סתמית של מכר חיממה את לבם, והיא זאת שהחזירה אותם ונסכה בהם כוח להתגבר. כשאדם מרגיש שעדיין מאמינים בו ומתייחסים אליו בכבוד, שווה לו לפעמים לנסות שוב, להוכיח שהוא היה ראוי לאמון הזה.
צידה לדרך:
* בכל ילד קיים פוטנציאל להצלחה, כל ילד יכול להפוך ליהלום – אם נלטש אותו.
* יהודי, גם אחרי שחטא, עודנו כבן אצל אביו. אין מקום לייאוש, תמיד אפשר לתקן.
* ילד שנכשל, עודנו ראוי לייחס מכבד. הרי אפילו לגנב, על פי דרך התורה, מגיע יחס של כבוד…
* גם לנערים ש'החליקו' ונפלטו – יש תקווה! המשיכו לתת בהם אמון ולשדר להם שלא אבדה תקווה, תראו – הם יחזרו!
קבלו גישה חינם להרצאות מוסרטות ומוקלטות וחומרים נוספים של הרב פנחס ברייער-בלחיצה כאן
