ימים של אמונה

אחת האמרות המפורסמות בשם הרבי רבי בונם מפשיסחה זי"ע היא על עניין אמירת "והוא רחום יכפר עוון" וברכת "סלח לנו אבינו כי חטאנו" בתפילת מעריב של מוצאי יום הכיפורים.

לכאורה, מה העניין בזה, הרגע סיימנו יום צום, יום של סליחה וכפרה, על מה אנו מבקשים 'יכפר עוון' ו'סלח לנו', מתי בדיוק הספקנו לחטוא?

עונה הרבי רבי בונם: התשובה אחרי נעילה היא כי אתה לא באמת מאמין שהקב"ה מחל לך. אתה לא מאמין באמת שאפשר לעשות תשובה, ואתה לא באמת מאמין שאתה בן אדם חדש לחלוטין, ולזה גופא צריך לעשות הרבה מאוד תשובה… תשובה על זה שאני חושב שאני חוטא, שאני אבוד, שנשארתי באותו מצב.

כמה שזה נורא, כך זה נכון…

***

יום הכיפורים זהו יום גדול ונורא בו הקב"ה מוחל לנו על הכל, מחילה בחסד מחילה ברחמים, ועיצומו של יום מכפר לשבים שנאמר: 'כי ביום הזה יכפר עליכם' (ויקרא טז, ל)".

עבודתנו בימים אלה היא להאמין בזה, כפסק הרמב"ם (הל' שגגות ג, י) "אין יום הכפורים… מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן אבל המבעט בהן אינן מכפרין בו".

וכך פסק הרמ"א (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרז, ו): "יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו, אבל המבעט בו ומחשב בלבו: מה מועיל לי יום כיפור זה, אינו מכפר לו".

הכרתי יהודי תמים שהיה רושם לעצמו על המחזור של יום כיפור במהלך השנה במה הוא נכשל ובמוצאי יום כיפור היה פשוט יושב ומוחק את כל החטאים. הוא חי עם ידיעה זו שיום הכיפורים מוחק הכל… חד וחלק!

וזה לא קל!

אנחנו נמצאים בעולם בו לא נתפס שחרטה וקבלה לעתיד בתוספת וידוי מוחקים את הכל.

נסו לדמיין מישהו מזיק את רכבכם ואז הנהג יוצא מהרכב ואומר לכם: "אני מצטער על העניין, אני גם מודה שנהגתי בחוסר זהירות ואני גם מקבל על עצמי מהיום לא לעבור מהירות 50 קמ"ש גם בדרך בינעירונית".

אין ספק שהתגובה של כל אחד תהיה: כל הכבוד על ההודאה ועל הקבלות לעתיד, אבל את הנזק עליך לשלם. מה יש לי מכך שאתה מתחרט ומהיום תתנהג טוב יותר?!

זה הקושי שלנו בתפיסת מצוות התשובה.

קשה לנו בתפיסה האנושית להבין שיש מציאות שפגמנו, הרסנו, קלקלנו  (כן! כל חטא גורם נזק ממשי בעולמות עליונים) ובזה שאנחנו מתוודים, מתחרטים ומקבלים לעתיד הכל נמחק.

ויתרה מכך: אם התשובה נעשית מאהבה, הזדונות נעשים לזכויות.. ולפי המשל, הפוגע עוד יקבל מחברת הביטוח סכום כסף על כך שהוא הזיק את רכבכם…

***

כדי להבין זאת עלינו לדעת שתשובה היא חסד, כלשונו של בעל ה'חינוך' (מצווה קפ"ד) שהיה מחסדי הק-ל על בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפרה על החטאים עם התשובה שישובו, שאילו יתקבצו עוונות הבריות שנה בשנה, תתמלא סאתם לסוף שנתיים או שלש או יותר ויתחייב העולם כליה.

ועל כן ראה בחוכמתו ברוך הוא לקיום העולם לקבוע יום אחד בשנה לכפרת חטאים לשבים. ומתחילת בריאת העולם ‏יעדו וקדשו לכך, ואחר שיעדו הק-ל ברוך הוא אותו היום לכפרה נתקדש היום וקיבל כוח הזכות מאתו יתעלה עד שהוא מסייע בכפרה, וזהו אמרם זיכרונם לברכה בהרבה מקומות (יומא פה:)

ויום הכפורים מכפר, כלומר שיש כח ליום הכפורים בעצמו לכפר בעברות קלות, עכ"ל.

כאן טמונה התשובה – מחסדי הק-ל, תשובה היא חסד מהבורא, כמו שאדם עשיר יכול להחליט שהוא הולך לעמוד ברחוב ולחלק לכל עובר ושב אלף דולר, מפני שכך מתחשק לו לעשות חסד, כך הקב"ה ברוב חסדו ריחם עלינו כדי שהעולם לא יגיע לכליה חלילה, ונתן לנו יום מיוחד בו הוא מוחל ומוותר ללא שום הגיון.

זה מסביר לנו גם את דברי חז"ל בפרקי דרבי אליעזר, שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, ואלו הן: תורה, גיהינום, גן עדן, כיסא הכבוד, בית המקדש, תשובה ושמו של משיח. תשובה מנין, שנאמר: "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ", וכתיב: "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא", טרם עד שלא נברא העולם.

הדבר תמוה, מה עניינה של תשובה שהיא תיקון פגמים וחטאים עוד לפני בריאת העולם?

מה העניין לברוא מציאות של תיקון לפני שמקלקלים?! ראיתם פעם חברה הפותחת מעבדת תיקונים למוצר שעוד לא ייצרה? אם עדיין אין עולם, אין מי שיקלקל!

מסביר המגיד הנודע הרב אברהם מרדכי מלאך שליט"א, שזהו העניין, אחרי בריאת העולם לא שייך לברוא מציאות של תשובה כי במציאות הגשמית של העולם לא נתפס מושג שהורסים ומקלקלים ומספיק שמתחרטים ומבטיחים להשתפר! אחרי בריאת עולם זה פשוט לא שייך, לא נתפס.

לכן היה בורא העולם צריך לברוא את התשובה לפני בריאת העולם, לפני שנבראו התפיסות הגשמיות שלנו – מחסדי הק-ל!

***

נקודה נוספת:

אם הבנו שתשובה היא חסד ולכן היא קדמה לעולם ואינה תחומה בתפיסות גשמיות מקבילות, נבין גם שמצוות התשובה היא גם אין סופית.

בנוהג שבעולם, גם אם אני מוכן לקבל התנצלות או בקשת סליחה ממישהו שפגע בי או הזיק לי, היכולת מוגבלת, אף אדם נורמטיבי לא יקבל סליחה מאדם שפוגע בו שוב ושוב וכל כמה שעות מתקשר להתנצל, תוך שהוא מצהיר שהוא מצטער ושזה היה ממש בלי כוונה.

אין ספק שיגיע רגע בו נאמר לאותו אדם: אתה סתם צוחק, אתה לא באמת מתחרט וכנראה שאתה גם עושה זאת דווקא, ובוודאי שלא נסלח לו.

כל זה נכון בבני אדם החיים עם יכולות מוגבלות, אבל כשבקשת הסליחה היא מבורא עולם, אצלו יתברך אין שום הגבלות.

בורא עולם הוא אין סופי ומידותיו אין סופיות, כמו שמסביר האדמו"ר הזקן בספר התניא באגרת התשובה: "מה שמשבחים ומברכים את ד' חנון המרבה לסלוח, המרבה דייקא, מכיון שבמידת בשר ודם, אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו, ואחר כך חזר לסורו, קשה מאד שימחול לו שנית, ומכל שכן בפעם השלישית ובפעם הרביעית. אבל במידת הקב"ה אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים, כי המחילה היא ממידת הרחמים, ומידותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית, אלא בבחינת אין סוף כמו שכתוב בתהלים: כי לא כלו רחמיו. ולגבי בחינת אין סוף אין הפרש כלל בין מספר קטן לגדול".

אם כן, לא משנה כמה פגמנו, כמה נפלנו, בורא עולם הוא 'מרבה לסלוח' בלי גבול. כמה חיזוק זה נותן לנו!

בעל התניא מוסיף: שברכת סלח לנו מסתיימת בבא"ה חנון המרבה לסלוח ברכה זו מודגשת האמונה והבטחון, שעל האדם להיות נכון לבו בטוח בד' שוודאי יסלח לו, כי חפץ חסד הוא, וחנון ורחום, ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו יתברך, בלי שום ספק שבעולם.

הראיה הפשוטה לכך, שהרי, לכאורה, על-פי הכלל הידוע שספק ברכות להקל, היינו צריכים להימנע מלומר זאת משום חשש ברכה לבטלה, אלא מכאן שאין כאן שום ספק כלל, מאחר שביקשנו סלח לנו מחל לנו.

זוהי עבודתנו בימים אלו, להתחזק באמונה שהקב"ה מרבה לסלוח ואנו רק צריכים להאמין בכפרה ולהבין שנכון, אין כאן דבר הגיוני, הכל חסד והכל בלי גבול!