…"ויהי בשנת התשיעית (למלכות צדקיהו), בחודש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנצר… וכל חילו על ירושלים ויחן עליה ויבנו דייק (מגדל הנבנה מול עיר ללוכדה) סביב, ותבוא העיר במצור… ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם… ותיבקע העיר (כאילו מעצמה כי היו חלושים מן הרעב ולא עמדו כנגד האויב) וכל אנשי המלחמה ברחו לילה דרך שער בין החומותיים אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב… וירדפו… אחר המלך וישיגו אותו בערבות יריחו (צדקיהו ברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי מעל המערה ורדפו הכשדים אחרי הצבי עד לפתח ושם לכדו את הבורח) וכל חילו נפוצו מעליו. ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל… וידברו אתו משפט ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עיור ויאסרהו בנחושתיים (בשלשלאות נחושת) ויביאוהו בבל"… (מלכים ב' כ"ה, א' – ז').
"…כל דור שאינו נבנה (בית המקדש) בימיו מעלין עליו כאילו החריבו (ירושלמי יומא א') לפי שיש בכוחו של כל דור לעורר עליו רחמי שמים לגאול את ישראל… ובמה? בתשובה שלמה ובתיקון עוונות ראשונים". ("ספר התודעה" קצ"ט).
"…יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון מעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה עד שגרמו להם ולנו הצרות ובזכירת דברים אלו נשוב להיטיב… ואלו הם: …ועשירי בטבת… ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות…" (רמב"ם זמנים הלכות תעניות פרק ה', א' – ה').
"…אין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן האנשים שמתענים ומבלים את היום בדברים בטלים תפסו את הטפל והניחו את העיקר" (קש"ע קכ"א א', משנ"ב תקמ"ט א' בשם "חיי אדם").
"…ירח טבת – מאד לקיתי בו ונשתנו עלי סדרי נתיבו…" (מתוך סליחות לעשרה בטבת)
שלוש תעניות נקבעו בחודש טבת" בח' ט' וי'. התעניות בימים ח' וט' נקראות תעניות צדיקים ומתענים בהם יחידים בלבד. עשרה בטבת הוא תענית ציבור.
בשמונה בחודש תורגמה התורה ליוונית בפקודת תלמי מלך יוון והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל וירד לעולם חושך שלושה ימים. הסיבה לכך מוסברת במשל ב"ספר התודעה" (קצ"ח):
"למה הדבר דומה? לארי שניצוד וכלאוהו בסוגר. קודם שנכלא היו הכל יראים מפניו ובורחים. עכשיו הכל באים ומציצים בו ואומרים: היכן גבורתו של זה? כך התורה – כל זמן שהיא נתונה בידי ישראל ומתפרשת ע"י חכמיו בלשונה – לשון הקודש הכל חרדים מפניה ומתיראים להטיל בה דופי. בן נכר שחשקה נפשו בתורה – נכנס תחילה תחת כנפי השכינה ולמד את לשון הקודש ואז הבין טעמי התורה. כיוון שכלאו את התורה בתרגום יווני כאילו ניטלה יראתה ממנה וכל הרוצה בא ומציץ בה וכל הרוצה לפגום – בא ופוגם. לפיכך דימו החכמים מאורע זה לעגל – כשם שהעגל לא היה בו ממש ועובדיו חשבוהו לממש, כך אין בתרגום את ממשות התורה אך הגויים מדמים בנפשם שהם כבר יודעים אותה. וזה החושך שבא לעולם.
בתשעה בחודש נפטרו עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה שהעלו את ישראל מבבל ופרנסום. עם פטירתם – חשכו עיני ישראל שבאותו הדור ואבדו מהם דברים הראויים לקבל משני פרנסים טובים אלה.
בעשרה בחודש – הוא צום עשרה בטבת, ביום זה הושם מצור על ירושלים והובקעה העיר וזו היתה התחלת החורבן.
פורענות נוספת התרחשה בטבת – אך לא נקבעה כתענית – בא' בטבת: יכניהו מלך יהודה יצא לגלות ועמו "החרש והמסגר" – שהיו סלתה ושמנה של ממלכת יהודה.
חתם היחיד "העונה בעת צרה"
שאלה: יחיד אמר "עננו" בברכת "שמע קולנו" (במנחה), ומיד סיים "ברוך… העונה בעת צרה", האם יצא בזה?
תשובה: לא יצא בזה מכיון ש"שומע תפילה" הוא בכל עת ובכל שעה, אבל "העונה בעת צרה" זה רק בפרטיות בעת צרה, אולם אם תוכ"ד תיקן ואמר מיד "שומע תפילה" – יצא (שו"ת "שבט הלוי" ח"ח תש' קל"ב).
פדיון הבן שחל ביום התענית
כשחל פדיון הבן (יום ל"א) ביום תענית ציבור יש סוברים שיפדוהו ביום התענית, והסעודה יעשו רק בלילה (משנ"ב ס' תקס"ח ס"ק כ') בשם "מגן אברהם", וכ"כ בש"ך יו"ד ס' ש"ה ס"ק י"ב,
ויש סוברים שיעשו את הפדיון בליל ל"א כלומר ליל התענית כדי שיעשו את הפדיון והסעודה ביחד משום פרסום המצוה (משנ"ב שם בשם הגה"ת "חתם סופר"), ובתנאי שכבר נשלם מלידתו כ"ט וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, דאם נולד קודם שקיעה עדיין אין כאן שיעור זה (שעה"צ ס"ק כ"ד).
ויש סוברים שיעשו את הפדיון והסעודה במוצאי התענית (קישו"ע ס' קס"ד סעיף ג'), משום שאין להרחיק את הפדיון מהסעודה. ולמעשה נכון לעשות את הפדיון סמוך לערב ומיד לאחר תפילת ערבית לערוך את הסעודה (קובץ "מבית לוי" ח"ד שכן יש לנהוג זולת אם יש קושי בדבר, ואז יוכל לערוך גם את הפדיון בלילה, כדעת קישו"ע).
ויש סוברים שיעשו את פדיון הבן למחרת ביום (שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ז סי' קכ"ב מובא בספר "פסקי תשובות" שם).
סליחות לפני התפילה
שאלה: מנין שאומרים סליחות של עשרה בטבת לפני שחרית (משום שהנץ הוא מאוחר בזמן החורף, מצוי במדינות אירופה), האם יאמרו קדיש 'תתקבל' לאחר הסליחות לפני התפילה?
תשובה: כמו שמצינו בסליחות באלול ובימים הנוראים שאומרים קדיש 'תתקבל' לאחר הסליחות, כמו כן יש לומר כאן קדיש 'תתקבל' לאחר הסליחות לפני התפילה (בעל "שבט הלוי" זצ"ל). ולכתחילה יאמרו "אשרי" לפני הסליחות וכמו שמצתינו באלול (הגראי"ל שטינמן זצ"ל).
שתיית מים ללקיחת כדורים בתענית
שאלה: מי שחייב לשתות רביעית מים כדי לקחת כדורים או תרופה (ואינו צמא כלל ולא מברך "שהכל" על שתיית המים) האם יכול לקבל עלייה לתורה, כיון ששתה את המים שלא לצמאו?
תשובה: נחלקו האחרונים במי שטועם את התבשיל ובולעו, האם צריך לברך עליו או לא. בשו"ע (ס' ר"י סעיף ב') מביא שתי דעות בזה, דעה ראשונה סותם להקל שאין צריך לברך עליו, עי' שם. ובשו"ע (הל' תענית ס' תקס"ז) לא מביא הדעה כלל, וכתב שמותר לטעום בתענית דוקא אם הוא פולט, עי' שם. הרי מבואר שסבר שרק לענין ברכה פליגי, אבל אפילו לסוברים שלא מברך כשטועם ובולע, מ"מ אין זה נחשב כצם, דסו"ס אוכל דרך אכילה.
ולפ"ז בנד"ד ששתה רביעית מים כדי לבלוע כדורים (באופן שאינו צמא כלל, כגון בתחילת התענית), שא"צ לברך עליו "שהכל", מ"מ לענין התענית לא נחשב שהוא צם (הגר"נ קרליץ זצ"ל).
סעודת ברית מילה בתענית
שאלה: מוהל הוזמן למול ילד באולם שמחות ביום התענית ונמצאים שם אנשים שיאכלו את הסעודה ביום התענית, האם אפשר לעשות ברית מילה?
תשובה: מה שהם אוכלים אין זה קשור אליו כלל, ומותר לו לעשות את ברית המילה, והם יעשו מה שרוצים, ועוד שאפילו אם הוא לא ימול, הם יזמינו מוהל אחר לעשות הברית, ובין כך יאכלו שם (הגר"נ קרליץ זצ"ל).
חזרה בתשובה
חייב כל איש לשום אל לבו ביום התענית ולפשפש במעשיו ולשוב בתשובה, כי אין עיקר התענית אלא הכנה לתשובה, וכן אותם אנשים ההולכים בטיול ובדברים בטלים, תפסו הטפל והניחו העיקר (משנ"ב סי' תקמ"ט ס"ק א').
נתינת צדקה
נוהגים לתת צדקה במנחה ביום תענית, כדאיתא בגמ' (ברכות ו':) אגרא דתעניתא צדקתא. ויש נוהגים לשער מה שהיה אוכל ביום התענית, ליתן לעניים בערב (משנ"ב ס' תקס"ו ס"ק י"ב בשם אליה
נוסע בתענית ממדינה למדינה
שאלה: מי שנוסע ממדינה למדינה ביום התענית, מתי נגמרת אצלו התענית?
תשובה: מי שמתחיל להתענות במדינה אחת, ובו ביום נוסע למדינה אחרת, שבה זמן צאת הכוכבים מוקדם מהזמן שבו החל להתענות, יסיים להתענות בזמן צאת הכוכבים במקום שאליו הגיע, אף שנמצא שהתענה רק כמה שעות (שו"ת "אגרות משה" או"ח ח"ג תש' צ"ו, וספר "אשרי האיש" ח"ג פ' ס"ז אות ג' בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל). ואם זמן צאת הכוכבים במדינה האחרת מאוחר מהזמן של צאת הכוכבים מהמקום שבו התחיל להתענות, צריך להמשיך להתענות עד זמן צאת הכוכבים במקום שאליו מגיע (שו"ת "אגרות משה" שם, וע"ע שו"ת שבט הלוי" ח"ח ס' רס"א מש"כ בזה באופן שמאוד קשה לו התענית).
ויש מדינות כמו שבדיה שבחודשי טבת היום מתחיל בעשר וצאת הכוכבים בערך בשעה שלוש, וכל הצום הוא רק חמש שעות.
חתן המתחתן בי"א בטבת
שאלה: חתן המתחתן בי"א טבת, מתי יש לו לצום עבור חופתו?
תשובה: כשחל יום החופה למחרת עשרה בטבת, אעפ"כ יתענה החתן גם בי"א, אע"פ שיום לפני כן כבר צם בתענית עשרה בטבת (שו"ת "אגרות משה" או"ח ח"א תש' קס"ז), ובאופן שהחתן חלש, עי' ספר "הליכות שלמה" (תענית פ' י"ג סעיף י"ד מש"כ בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל).
הלכתא למשיחא
איסור מלאכה וסעודה בעשרה בטבת
שאלה: אם נזכה שמשיח צדקנו יבוא עד עשרה בטבת האם יהיה בו איסור מלאכה?
תשובה: י"א שיהיה יו"ט גמור ואסור במלאכה כמו חוה"מ ("דרשות חתם סופר" דרשה לז' טבת תקע"ד ד"ה כתיב צום), וי"א שלא יהיה איסור מלאכה רק אסור בתענית והספד ("טורי אבן" ר"ה י"ח: וכן משמע ברש"י שם). וי"א שיהיה חיוב לעשות סעודה ביום זה ("הערות נחל אשכול" עי' "ספר האשכול" עמ' 18, וכ"כ ה"מגן אברהם" סי' תקנ"ב ס"ק י"א לענין תשעה באב, וא"כ ה"ה בשאר צומות).
שני ימים טובים בחו"ל
שאלה: האם בחו"ל ינהגו שני ימים טובים של עשרה בטבת?
תשובה: י"א שכל מקום שלא יגיעו לשם שלוחי בי"ד מירושלים מר"ח טבת עד עשרה בטבת ינהגו שני ימים טובים משום שלא ידעו באיזה יום עשרה בטבת, וספק דברי קבלה לחומרא ("טורי אבן" ר"ה י"ח:), וי"א שינהגו רק יום אחד יו"ט משום דמדברי קבלה אין חיוב דוקא בעשרה בטבת, ואפשר גם בשאר ימי החודש, ורק מדרבנן תקנו בעשרה, וספק דרבנן לקולא ("מנחת חינוך" מצוה ש"א, אמנם ב"חידושי הגר"ח" ר"ה י"ח: כתב דעשרה בטבת שונה מכל התעניות ומדברי קבלה הוא דוקא בעשרה בטבת דכתיב "בעצם היום הזה"), וי"א שאין בזה נפק"מ למעשה כי ע"י התקשורת והתחבורה המהירה שבזמננו בודאי ידעו בכל העולם מתי עשרה בטבת (הגרי"ש אלישיב זצ"ל בהערות למס' ביצה ה':).
"כה אמר ד' צבקות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח', י"ט).
צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי
