פרשת נגעים מהווה מדריך למפריד ולמאחד בעם ישראל. המדבר לשון הרע – מפריד והצרעת מפרידה אותו מהקהל יוצרת מציאות של מוות מקומי, שזו מהות הצרעת, כמו שאמר משה עת הצטרעה מרים "אל נא תהי כמת", ומשלחת אותו אל מחוץ למחנה מפרידה אותו מהכלל. מידה כנגד מידה.
בימינו, "אחדות" היא מילת מפתח חביבה, מילת קסם. בשם האחדות מוכנים (כביכול) לעשות פשרות, לחבר מין בשאינו מינו ולדבר גבוהה גבוהה בלי קשר לרמת הכיסוי שיש למילים. בשם האחדות מוכנים להרוג את כל מי שלא מוצא חן ושמכריזים עליו שהוא מתנגד לאחדות.
וכמובן – מנצלים את ה"אחדות" להעלות בשמה על המוקד את ערכי היהדות הבסיסיים.
***
בשם האחדות מדברים על קירוב רחוקים על ידי שמבתרים את התורה ומוותרים על הרבה מערכיה, כדי להטעים אותה לחיכם של כל מי שאינו מעונין (ואף אינו מתבקש) לוותר ולו משהו על הרגליו ועל תאוותיו.
בשם האחדות מקימים ממשלה שכולה שעטנז ומאומה לא מקשר בין חלקיה. ולשם האחדות המדומה, המזויפת והמפלגת, משקרים, מרמים, סוחטים ומוליכים שולל רבבות רבות של מצביעים ובלבד להגיע למה שהם מכנים "אחדות".
אוי לו למי שינסה לפקפק, מיד יטיחו בפניו שהוא מחרחר ריב, מפלג ומונע את האחדות הנכספת.
התוצאה היא קואליציה מעוותת שלא מפסיקה לריב ולא מצליחה להשקיט את הדי המריבות, כך שבכל עת מבצבצת הכביסה הלא נקיה בראש כל חוצות ותחת כל מיקרופון רענן.
במסגרת קואליציית האחדות המדומה מצאו מקום כולם… ימין ושמאל מרכז דתיים לאומיים (כביכול) וערבים. רק החרדים ועמם כל מי שבאמת מאמין בתורה משמים ובעקרון האומר ש"זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו", לא מצאו דרכם לשם. למעלה מזה, בשם האחדות החרימו בצורה מוחלטת את כל מי שהתורה וחוקיה יקרים בעיניו.
אלה המאמינים במה שנאמר בהר סיני מפי הגבורה, ויודעים שלא במקרה מתחיל מתן תורה במילה "אנוכי" כי ב"אנוכי" ירד אנך של אמת מוחלטת לעולם. אמת שלא ניתן להזיזה ולו במילימטר, אמת שאינה עומדת למכירה ולא למשא ומתן, המאמינים האלה אינם מכירים במושג פשרה. או באחדות הנבנית על עקירת השורשים.
כל אלה שלמען האחדות מוכנים לוותר על עקרונות מעקרונות האמונה, פירוש הדבר שמעולם לא האמינו שבהר סיני ירדה לעולם אמת מוחלטת כזו שאינה נושא לדיון ולמו"מ. גם אם הם חובשים כיפה כזו או אחרת.
ומכיוון שמתברר שלמרות המילים הגבוהות האחדות מהם והלאה, הרי יצאו קרחים מכל הצדדים, גם הכריזו על ויתורים על אמונתם באמיתות התורה וגם את האחדות לא השיגו.
כי זאת עלינו לדעת שאיש אינו מוסמך להתפשר על קוצה של יו"ד של תורה, כמו שאמרו חז"ל שבשעה ששלמה אמר "אני ארבה ולא אסור" עלה ספר דברים לפני הקב"ה והתלונן ששלמה מוחק פרשה מן התורה, אמר הקב"ה שלמה ואלף כמותו בטלים ויו"ד ממך לא תתבטל… גם אם היה הדבר עולה במחיר האחדות.
***
יאמרו: אם כך הדבר אין סיכוי לאחדות…
והנה באה פטירתו של מרן הרב קניבסקי זצוק"ל וניפצה את כל תאוריית האחדות המזויפת.
מתברר שאפשר להגיע לאחדות בלי לוותר על מאומה אם מוצאים מכנה משותף אמיתי.
מכל החוגים ומכל הגוונים הרכינו ראש לפני דמותו של מרן הרב קניבסקי זצוק"ל. בלוויה ניתן היה לראות נציגות נרחבת של כל העם על כל גווניו. ניתן היה להבחין בכיפות ובכובעים מכל הסוגים כולל כיפות שנשלפו משום כבוד הנפטר וכבוד המעמד והיו גם כאלה שאמנם באו אך נשארו גלויי ראש.
כל התקשורת, כל העיתונים עסקו בנושא ודיברו עליו בכבוד רב (מלבד יושב ראש הכנסת שבחר לפרסם מאמר תלונה על אי גיוסם של בני הישיבות. כנראה חרה לו שיש רגע שבו כל העם מתאחד סביב התורה ועשה כמעשה ההוא שקפץ לקרר את האמבטיה… ואמנם, לאחר מעשה אמר שמישהו מצוותו כתב את המאמר אך אין זה משנה את העובדה כי זאת היא רוח המפקד במשרדו).
הספדים ניתנו בכל מקום, בכל החוגים, חובשי כל סוגי הכובעים והכיפות.
מתברר שהדבר היחיד שיכול באמת לאחד את כולם זה לימוד תורה וגדלות בתורה.
רק מעשה שטן יכול לגרום שלימוד תורה יהפוך להיות גורם מפלג. כפי שקורה זה עשרות שנים על ידי מחרחרי ריב למיניהם, כאלה העושים זאת במזיד וכאלה העושים זאת מתוך שהם מוסתים וכאלה העושים זאת מתוך בורות. ברגע של אמת, בהיאסף נשמת אדם שכולו תורה אל אבותיו, כל מי שלא כבה בלבו כל זיק של שייכות מגיע, מביע, משתתף ומבין שכל עוד הוא קשור הוא שייך ומי שלא קשור אינו מפר את האחדות – הוא פשוט לא שייך.
שוב מתברר שאין קשר בין העם לפוליטיקאים שחושבים עצמם כמנהיגיו, ולמערכות התקשורת המנסות להכתיב את סדר היום.
ברגע המבחן מבצבצת ויוצאת האמת.
פטירתו של רבנו הגדול זצוק"ל הייתה מעין קריאת "מי לד' אלי" ונאספו אליו כל אותם המונים…
