הדמוקרטיה נרצחה בידי מאמיניה, וליתר דיוק – התאבדה.
אלה שרוממות הדמוקרטיה הייתה בגרונם זה עידן ועידנים, אלה שדגלו בשלטון הרוב כפי שבא לידי ביטוי בבית הנבחרים, הם הטוענים היום שאין להטות אוזן ולב לרצון רוב העם כפי שבא לידי ביטוי בבית הנבחרים. הם הטוענים היום כי רוב העם אינו יכול לקבוע את ערכי היסוד. כי אחרי הכל הרוב לא מבין כלום… ורק הם מבטאים את מה שהם מכנים "רצון העם". הם יגידו לעם מה רצונו…
האמת היא שמבחינה אחת חשובה ומרכזית הם צודקים.
זאת הרי הטענה שאנו טוענים זה עידן ועידנים. הרי רוב העם אינו מבין (או לפחות, אינו מומחה) ברוב הנושאים העומדים על הפרק. רוב בני האדם לא התמחו בכלכלה בבטחון ברפואה ובעוד שלל נושאים הדורשים הנהגה והכרעה.
האם יעמידו שאלות בנושאי טפול רפואי לחולה להכרעת רוב העם? לא ולא. יפנו אל המומחים.
ומדוע אם לא אדם אחד הוא החולה, אלא עם שלם, לא יפנו אל המומחים?
האם יעמידו שאלות מקצועיות בנושאים כלכליים ביתיים להכרעת הרוב? הרי יפנו לרואה חשבון או לכלכלן מוסמך. מדוע כלכלתה הקלוקלת של אומה שלמה תעמוד להכרעת רוב העם שרובו ככולו הדיוט בתחום הכלכלה?
האם יעמידו שאלה בנושאי צבא ובטחון להכרעת רוב העם ולא יפנו למומחים? ומדוע בשאלות חינוכיות ומוסריות לא ינהגו על פי אותן אמות מידה?
צודקים אפוא הטוענים שרוב העם אינו רלוונטי. העניין הוא שאם הרוב אינו רלוונטי, המיעוט בוודאי שלא, וחזר הטיעון כבומרנג על ראשם, ו…ב"קל וחומר".
מי יכריע? מי, אם כך יפעל? על פי מי ינווט העם את חייו?
לו היו מומחים מוסכמים בכל אחד מהתחומים, לא היתה בעיה, כי כולם אמורים היו להסכים לפעול על פי דעת המומחים. ואולם דא עקא שאין המומחים מוסכמים וכל אחד ואחד מהם משויך לצד זה או אחר.
וחזר הדין… מיהו מומחה שאינו נגוע. כל אחד יצביע על המומחה שלו פרי השקפת העולם שלו בנושא הנידון.
***
נותרה רק ברירה אחת והיא: דבר האלוקים.
היודעים שיש אלוקים במשמעות של "בעל היכולת ובעל הכוחות כולם", והוא המתווה את הדרך המובילה את העולם, את העם, ואת ארצו לתכליתם. הרי אין כל ספק שיש לפעול לפי הוראותיו. היודעים יחד עם זה, שהאלוקים נתן תורה וממנה יש להפיק את כלל הוראותיו איך לפעול בעולם יודעים את אשר לפניהם.
למרבה הצער רבים אינם מכירים במציאותו ובין אלה הטוענים כי מכירים הם במציאותו ושם אלוקים על שפתותיהם, רבים הם שאין זה אצלם אלא מס שפתים ואינם מכירים באמת במלכותו ובהנהגתו את העולם, וקל וחומר שאינם מכירים באמיתותה של תורה והיות המצוות מערכת ההוראות להפעלה נכונה של האדם והעולם.
אנו, באי בית המדרש, טוענים בלהט:
1. יש אלוקים!
2. יש הוראות הפעלה!
3. ניתן להוכיח שתורת ישראל, זו שבכתב וזו שבעל פה, על חלקיהן, מכילות את "הוראות ההפעלה".
4. רבים שמעו ונוכחו לדעת שאכן כך הדבר.
אולי שבירת כל המוסכמות הנראית מול עינינו, שמוכיחה שאלה מעולם לא האמינו באמת בשלטון הרוב ורק השתמשו בססמאות אלו כל עוד שהרוב היה לצידם, אולי דוקא זה יביא כמה אנשים לכלל התבוננות לראות ולהבין כי תקוותה האחרונה של החברה היא ההכרה במציאות האלוקים ואמיתות התורה.
בלי זה, הדרך לאנרכיה פתוחה ואין דבר הגיוני שיוכל לעצור בעדה.
