בבית משפחת רוזן המתינו לשיחת הטלפון. אבי המשפחה כבר הכין את בקבוק ה"לחיים", בעוד ביתו, הכלה המהוללה לעתיד, ממתינה לתשובה המתבקשת.
הפגישה הייתה מוצלחת וכל מה שנותר היה לסגור את העניינים הכספיים בין ההורים. ברגע שהכל הסתיים, המתינו בבית משפחת רוזן לטלפון מהחתן.
אם המשפחה, שכבר למעלה מחמש שנים ממתינה לראות את ביתה יוצאת מהבית עם שמלה לבנה, לחשה פרקי תהילים בבקשה והודאה ומחתה דמעות סוררות, שירדו במורד לחיה.
משבושש הטלפון מלצלצל, החליט אב המשפחה לעשות מעשה ולחייג לשדכן… לנסות להבין, אולי ישנה אי הבנה…
לכשנענה לאחר מספר ניסיונות הוא הבין, שהערב זה כבר לא יהיה… אם בכלל. "ישנו איזה בירור שהם מבקשים לעשות… הם מבקשים זמן… שבוע – שבועיים… הם שמעו, שהייתה פעם מריבה עם השכנים…".
אוי, "אברוך"… שוב השכן שמקלקל, שוב אותו סיפור ישן, השכן שהשתלט על כל החצר ועוד תבע אותם לבית הדין והפסיד, עדיין מתנכל ומקלקל…
כמה צער ועוגמת נפש.
שוב הם הלכו לרב, שביקש מהם לשתוק ואמר להם: "זה ניסיון, אף אחד לא יוכל לקלקל לכם את השידוך לכשיגיע! תנסו לשתוק, זה יהיה לכם לסגולה ולזכות. זכרו: 'מאת השם הייתה זאת'".
גם היום, עשרות שנים אחרי, כשגברת רוזן עוזרת לביתה להוביל לחופה את ילדיה שלה ורווה נחת מלוא חופנים, היא נזכרת תמיד ברגעי הניסיון ומנגנת לעצמה "מאת השם הייתה זאת…".
***
המחילה והסליחה דורשים כחות כבירים ומצד שני ידועים כסגולה גדולה של גיבורי הכוח, המנצחים.
מהי הדרך הטובה ביותר להתגבר ולסלוח? ומדוע כוח סגולתה של הסליחה גדול כל כך?
***
סיפורו של יוסף הצדיק מעורר מחשבות רבות. החל מהקשר וההעדפה של יעקב, דרך סיפור המכירה, הניסיונות ובית הסוהר, עלייתו המטאורית למלכות ולבסוף -המפגש המטלטל עם אחיו ואביו.
אין ספק, כי הדרמה הגדולה ביותר היא בהתגלותו של יוסף לאחיו. שם אפשר ללמוד פרק שלם ודרך חיים בהתפייסות ומחילה.
יוסף, מתוך סערת רגשות גדולה, שולט בעצמו ומיד מרגיע את אחיו ומסביר להם שהם בכלל לא אשמים במכירתו והוא בעצם נשלח משמים כהכנה לימי הרעב.
האחים שומעים, נרגשים ומתפייסים. הם מקבלים את ההסבר כי הוא נכון! 'הגזרה אמת והחריצות שקר' כותב הרמב"ן מיד בתחילת סיפור המכירה. אם נגזר שיוסף ירד למצרים על ידי אחיו, זה מה שיקרה ולא יעזרו שום מעצורים.
אם כך, מדוע נענשו המצריים בעשר מכות על ששעבדו את עם ישראל, הרי גם זה נגזר עוד על אברהם, שבניו ישתעבדו על ידי המצריים – 'ועבדום וענו אותם'?
כתבו הראשונים במקום, כי המצריים נענשו רק "בדבר אשר זדו עליהם"! זאת אומרת, שאם המצריים לא היו חושבים להכרית את עם ישראל ובזדון, הם לא היו נענשים. כי הם עשו שליחות שמים. רק בגלל, שהם הוסיפו שנאה וזדון משלהם הם נענשו.
***
כשאדם נפגע על ידי אדם אחר, עליו לדעת ולהאמין בצורה מוחלטת שהכל נגזר מאתו יתברך, ואין אפשרות לסבול, אם לא שכך נגזר משמים. אם כך, למה יש לכעוס על השליח שרק קיים שליחותו?
משכך, אדם שמוחל, מעבר לתיקון מידותיו העצמי, הוא מכריז בכל נפשו ורגשותיו על מציאות הבורא ואמונתו בו ועל כך ש'יש השגחה פרטית על כל אדם'.
ברור, אם כך, מדוע כוח סגולתה של הסליחה גדול כל כך.
דווקא מי שצריך לעשות חשבון הנפש, זהו השליח הפוגע, מדוע בחרו בו משמים לפגוע בשני…
"צריכים לדעת, שכשם שיש שולחן ערוך בשביל עושה העוול, כן יש שולחן ערוך שלם לזה הנפגע מהעוול, איך להתנהג עם עושה העוול" (רבינו ירוחם, דעת תורה, ויגש).
