בחודש תמוז ה'תר"ל (1870) נפגש מלך פרוסיה (גרמניה, לימים) וילהלם הראשון, עם שגריר צרפת. מטרת השניים הייתה להביא לרגיעה במתיחות בין שתי המדינות.
השגריר הצרפתי הביע חשש מכך שקרובו של המלך הפרוסי (שהיה אחד מיורשי הכתר הספרדי) ימונה למלך ספרד, וביקש מהמלך וילהלם להתחייב ולדאוג שקרוב משפחתו לא ימונה למשרה הרמה.
המלך הסביר לשגריר, שקרוב משפחתו כבר הודיע שהוא מוותר על הכיסא ובשל כך אין צורך בהתחייבות.
שני הצדדים יצאו מרוצים ומלאי תקווה להמשך שמירת השלום.
הם לא ידעו, שהפגישה הזו תוביל למלחמה ובעקבותיה למלחמות העולם הראשונה והשנייה…
***
הסיבה לכך הייתה הקנצלר הפרוסי ביסמרק. ביסמרק היה מעוניין לאחד את פרוסיה עם מדינות הדרום ולהפוך אותה לגרמניה. כדי שזה יקרה, היה צורך לגרום לצרפת לפתוח במלחמה.
המלך וילהלם שלח לקנצלר שלו, ביסמרק, מכתב על הפגישה הטובה והמוצלחת עם השגריר הצרפתי. ביסמרק ניצל את ההזדמנות וערך את המכתב, כך שהיה נשמע ממנו כביכול המלך וילהלם מזלזל בצרפת ובבקשתה.
הצרפתים נעלבו עד עמקי גאוותם, וצרפת, בראשות נפוליאון השלישי, הכריזה מלחמה על פרוסיה. המדינות שבדרום גרמניה ראו בצרפת את המדינה התוקפנית במלחמה ובשל כך הצטרפו לקונפדרציה הגרמנית הצפונית.
הפרוסים נצחו. הם כבשו את פריז ולקחו את נפוליאון בשבי. הכיבוש גרם להשפלה לאומית לצרפתים וליריבות של עשרות שנים בין צרפת למדינה החדשה שקמה: 'גרמניה'.
ביסמרק הפך להיות קנצלר גרמניה הראשון ומנהיג ל-40 מיליון תושבים. גרמניה הפכה לאיום משמעותי על אירופה כולה והובילה לבסוף למלחמות העולם.
***
אם תלמיד ישיבה כותב משהו פוגע על חברו לספסל הלימודים, זה לא מוביל למריבה. בסופו של דבר זה גורם לחוסר נעימות לכותב המכתב, לחרטה ורצון לפיוס.
מריבות והיעלבויות נחשבות אצלנו לדבר ילדותי. בבית המדרש גדלותו של אדם נמדדת ביכולת ההבלגה. השמירה על כבוד הזולת הוא דבר מתבקש ונעלה. דיבורי לשון הרע ורכילות נחשבים לדבר פסול ולא ראוי, שלא לדבר על חיפוש חסרונות אצל השני או השפלתו, חלילה, אלו נחשבים להרס המידות הטהורות שעליהן מושתתים יסודות החינוך היהודי.
ומעבר למתרס – העולם הדיפלומטי משחק במשחקי כיסאות קטנוניים ומסוכנים. הושבת השגריר על כיסא נמוך והשפלתו זו סיבה לשבירת הסכמים בהפסדים של מיליונים. שיחת טלפון של מנהיג תוך כדי הנחת רגליים על השולחן נחשבת למעשה העלבה בין מנהיגים, בה בשעה שאפילו בגן חדווה זה כבר לא עובר.
ולשם אנחנו צועדים בחודשי הבחירות הקרובים. מלחמות רייטינג, רדיפה ולשון הרע, תרגילים והשפלות, מלחמות ואינטרסים.
***
יש שיאמרו: "בין מדינות, העלבה ופגיעה בכבוד הלאומי הן אכן סיבה טובה לצאת למלחמה ויש הבדל בין פגיעה אישית באדם פרטי לבין פגיעה בנציגי האומה וברגשותיהם".
צודקים!
השאלה, מה עם הכבוד הלאומי שלנו. בני הישיבות ולומדי התורה – כל אחד מהם הוא שגריר היהדות הנאמנה. פגיעה בו ובעדינותו, במידותיו ובטהרתו, זו פגיעה בבת עינה של האומה. עליו יש לשמור ולהגן.
וכך הביא בשם מרנא ה"חפץ חיים" זיע"א, הגאון הגדול רבי שרגא שטינמן שליט"א, ראש ישיבות אורחות תורה וחבר מועצת גדולי התורה, לרבנים מ'לב שומע' שנכנסו להדרכתו: "בזמן שלטון הצאר גייסו פלוגה מובחרת, כל אחד נבחר מתוך אלף מועמדים. הפלוגה מינתה חייל נבחר שייצג אותם בפני המפקד העליון. כשהתייצב החייל הנבחר לפני המפקד העליון, ראה המפקד שבגדיו מרושלים, וראה בזה חוצפה גדולה.
"המפקד פנה לחייל ופקד עליו שיקצוב בעצמו את עונשו. בתחילה נבהל החייל, אבל התעשת ובחר ביום מחבוש אחד, עונש קצר. הסכים המפקד וצווה לחייליו שייקחו אותו, כמו שאמר, למאסר עולם. נזעק החייל: 'אבל אמרתי יום אחד!'
"ענה לו המפקד: 'אמת, אבל אתה הרי מייצג את מאה אנשי פלוגתך, וכשאתה נראה מוזנח כאילו כולם מוזנחים. בנוסף לכך הרי כל אחד מהמאה נבחר מתוך אלף, יוצא שכל אחד מהמאה מייצג אלף, ואם כך מגיע לך מאה אלף יום, וזה יוצא כמעט שלש מאות שנה! ומאסר עולם גם לא מספיק"…
זה משל של ה"חפץ חיים" בספרו "שם עולם", כשהנמשל הם בני הישיבות, עליהם נאמר "אדם אחד מאלף מצאתי". לבסוף יוצא בחשבון, שכל בן ישיבה מייצג מיליוני בני אדם מהמיליארדים שבעולם. זו היא חשיבותו של בן ישיבה!
זה מחייב אותם, זה מחייב אותנו כמחנכים!
אלו הם השגרירים שלנו, ועליהם צריכים אנו לשמור!
