מעמד הר סיני, מעבר להיותו אירוע יסוד האומה היהודית, בוודאי היה גם אירוע מרגש מאין כמותו. מעניין לחשוב על יהודים שלא נרדמו מהתרגשות כמה לילות אחרי קבלת התורה. כמה שבועות, חודשים או שנים ליבם עלץ משמחה מעצם מהרגשת הקרבה לבורא העולמות ולימוד מצווה חדשה שציווה.
נדירים הרגעים אלפי שנים אחרי קבלת התורה בהם ניתן להרגיש ולהתרגש מרגע ומאורע שהוא ללא ספק חלק משרשרת מסירת התורה, רגע בו אפשר לחוש ולראות – גם אם אלפית – מבבואת המעמד ההיסטורי ההוא, בימינו אנו.
כזה היה המעמד שנערך השבוע בהתכנסותם של למעלה מאלף וחמש מאות בני ישיבות לקראת עלייתם לישיבות הגבוהות, שם יעצבו את עתידם הרוחני והתורני, משפחותיהם שיקימו בעזרת השם בעתיד, הדור הבא שיקום ויעמוד.
כך הוגדרו הדברים בשיאו של המעמד במשאו המרומם של מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א, שהגדיר בהתרגשות את המעמד כחלק ממסורת מסירת התורה, והביא את הדברים בשם מרן הגאון רבי יצחק הוטנר זצוק"ל, בציטוט הפסוק ממעמד הר סיני: 'קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף', כשהכוונה לפי פירושם של מפרשי התורה, 'לא פסק' – הקול ממשיך עד ימינו כאן באולם בו אנו עומדים.
***
מרן ראש הישיבה שליט"א סיפר בהתרגשות על היום המרגש ביותר בחייו שלו, היום בו נכנס לישיבה, "טוב אחרית דבר מראשיתו, איך שמעמידים את ההתחלה כך ייראה ההמשך".
מרן שליט"א הוסיף את דברי 'נפש החיים' שהישיבה לא רק בונה את האדם התורני בתורה ותפילה, הישיבה מלמדת גמילות חסדים בעיקר על ידי בניית יחס נכון עם החברים בבין אדם לחברו בדרכו של הסבא מסלבודקה.
"ישיבה היא בית היוצר לאנשים, והיצירה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים לבנות, זה את עצמינו!"
לעומד מהצד, המראה המרגש של המוני בחורים בגילאי העשרה, המשתוקקים בכל מאודם לשמוע דברי אלוקים חיים בדרך העולה בית השם, בהבנתם ממרנן ורבנן שליט"א את דרך מסירת התורה ממעמד הר סיני ועד ימינו על ידי קבלה מרב לתלמיד כדרך מסורת התורה, ההבנה איך מקבלים אהבת תורה ומתיקות התורה, זה הרגיש רגע נדיר של בבואה, מעין מעמד הר סיני.
המחשבה להביא את הדברים על גבי 'במה' מכובדת זו בערב בין הזמנים, משום שבעצם הדברים נוגעים לכולנו.
מרן ראש הישיבה שליט"א הדגיש כי הדרך היחידה לשמר את מתיקות התורה וחלילה לא לאבדה היא על ידי השמירה של האדם את עצמו מהרחוב והבליו, 'טוב אחרית דבר מראשיתו', כניסה נכונה ושמורה לימי בין הזמנים תשמר לנו ולבנינו את האלול הבא אחריו עלינו לטובה.
