געגוע הוא רגש המורגש כאשר קיימת תחושת נוסטלגית, כמיהה לאדם, לרעיון או לזיכרון מסוים.
במילון געגוע מתורגם ל'כליון הנפש', ההבנה היא בין לכך שהנפש כַּלָּה ונגמרת כתוצאה מהגעגוע, להיותה כלה, מלשון כְּמִיהָה למה שהיה ואינו עוד עכשיו.
הגעגוע יכול ללמדנו על מהוויינו, כמיהותינו הפנימיים ביותר, הגעגוע מלמד פרופורציות ופעמים אף יכול לתקן את עתידינו.
חודש אלול, הוא חודש של כמיהה וגעגוע, כמיהה לקרבת השם: "אלוקים אֵלִי, אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ, צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי וגו" (תהלים סג). השיבה למסגרת הישיבה, לאווירה המרוממת לקראת הימים הנוראים יכולה ללמדנו רבות על המקום בו נפשנו מהווה להיות. נכון שמלפנים כל איש אחזו פלצות ולא זכינו, אך עדיין כמהים אנו, אשרינו.
געגוע לבן שאך זה אתה גדל ונהיה לאיש, ארז מזוודה דחוסה באהבת אב ואם שכמהים לראותו עולה וגדל, צועד הוא לבית היוצר, למקום בו מייצרים אנשים שלמים, בתורה, מידות ויראת שמים. השבתות חסרות והלב הומה רגשות געגוע שרק מלמדים על אהבת הבורא אותנו בכפל וכפליים, "כרחם אב על בנים כן תרחם השם עלינו", לשנת תשפ"ב טובה, בריאה ומלאה ביראה ואהבת השם.
***
פעם ראשונה מחוץ לבית, במקום זר, חברים חדשים וסביבה לא מוכרת. מהווה אתגר לכל נער באשר הוא שם, גם אותו בחור מחוספס שדמעתו אינה מצויה ירגיש לראשונה את חיסרון הבית והקשר, ההבנה שהבית שהיה עד היום מובן מאליו וחסרנו פתאום עמוק כל כך. הגעגוע מעורר חשיבה על חלקים רבים מדי בחיים שאנו לוקחים ומקבלים כמובנים מאיליהם.
געגוע הוא רגש נהדר. מיזוג מדויק בין עונג לכאב. כאב מתוק. משהו שמדגיש את הזמניות שמאפיינת את הכל, ומסמן את המטרות והמהווים הפנימים שבתוכנו. תחושה שבה היינו, אינה עוד ונכספה נפשנו. כדאי לתת מקום לגעגוע ולשוב אליו.
***
לְךָ קֵלִי תְּשׁוּקָתִי / בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי
לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי / לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי
לְךָ אוֹחִיל בְּעֵת אָחִיל / כְּיוֹלֵדָה בְּאַנְחָתִי
לְךָ שִׂבְרִי רְפָא שִׁבְרִי / וְאֶת צִירִי וּמַכָּתִי
לְךָ אֶהֱמֶה וְלֹא אֶדְמֶה / עֲדֵי תָּאִיר אֲפֵלָתִי
לְךָ אֶבְכֶּה בְּלֵב נִדְכֶּה / בָּרֹב שִׂיחִי וְתוּגָתִי
לְךָ חֶסֶד לְךָ חֶמְלָה / חֲמֹל עַל כָּל תְּלָאוֹתִי
חלק מפיוט געגוע לרבינו אברהם אִבּן עזרא.
זמן אלול פורה ומוצלח בסייעתא דשמיא לכל בני הישיבות הקדושות!
