המושג הזה, 'למעלה מן השמש', מסמל בעינינו עולמות רוחניים וטמירים, הישגים מפעימים מביוגרפיות שקראנו על גדולי ישראל תוך תקווה קטנה שגם לנו תהיה נחלה וחלק באותו מקום, למעלה מן השמש.
בפרשת השבוע כתוב: "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם אל עמר ראשית קצירכם אל הכהן" (כג, י) כפי שבוודאי שמת לב בתחילת הפסוק נאמר "קצירה" ובסיומו "קצירכם" מדוע רק עתה משתייכת התבואה למביא?
על הפסוק בקהלת "מה יתרון לאדם בכל עמלו…" אמר רבי יודן: תחת השמש אין לו, למעלה מן השמש יש לו. מסביר ה"פרדס יוסף" ואומר: האותיות שהן למעלה מן השמש – אחריהן בסדר הא"ב הן ש-ת מ-נ ש-ת, תתן!
שהרי, גם אם נעבוד בכל מאה ועשרים שנותינו על קניינים גשמיים בסופו של דבר לא יישאר דבר ברשותינו. רק מה שנתן ונעניק הלאה הוא זה אשר יהפוך להיות בגדר "קצירכם", חלקנו מכל עמלנו.
ידוע הסיפור על אחד מגדולי ישראל שצעד בבוקר עם תלמידיו ברחוב ואישה ממהרת נתקלה בו בחוסר תשומת לב. התלמידים הרגישו בכך חוסר כבוד ומחו על כך. הרב היסה אותם באומרו: "אותה אישה, מאז שפקחה את עיניה בבוקר ועד עתה לא עשתה למען עצמה דבר, רק טרחה ודאגה למשפחתה, ואני שלא עשיתי דבר היום למען הזולת, איך אוכל לבוא אליה בטענות?"
כמובן שהערכתו של אותו גדול את עצמו נבעה מענוותנותו העצומה, אך אל לנו להתעלם מההערכה שביטא לדמותה של האם היהודיה, זו שעמלה מבוקר עד ליל למען מטרה אחת: לתת ולתת ולתת.
ואותה נתינה מתמשכת שלנו, שיהי רצון ונזכה לאחוז בה עד מאה ועשרים, היא זו שתעניק לנו יתרון ונחלה שם, למעלה מן השמש!
