להתחבר לעצמינו

להתחבר לעצמינו

"הוא כל כך הרבה פעמים הבטיח שהוא ישתנה, אני כל פעם מפתחת ציפיות חדשות וכל פעם הוא מאכזב אותי. הרמתי ידיים", אמרה דפנה בייאוש.

"למה את רוצה שהוא ישתנה? מה לא בסדר איתו?"

"הדרך שהוא מדבר אלי, מרגישה שהוא עושה לי טובה בכלל שהוא בעלי ואבא של הילדים, לאיזו אישה מגיע לחיות ככה?" שאלה בסערת רגשות.

"מגיע לך להרגיש הכי טוב והכי שמחה", עניתי לה.

"אין מה לעשות, אין כבר מה להציל כאן", אמרה.

"אני רוצה שנבדוק איתך עוד אפשרות", עניתי לה. "שהמיקוד יעבור אליך פנימה".

"מה?" תהתה.

"את חייבת להבין חוק יסוד: אין לנו יכולת לשנות את האחר. אף אחד לא יכול לקבוע לאחר מה לעשות ומה לחשוב. את יכולה להחליט עבור עצמך שאת תשתני".

"והשינוי שלי ישנה אותו?" שאלה.

"ככל שאת מחוברת לעצמך, למידת הגבורה, יתרחש תהליך טבעי בו הקירות של הבית שהם הגבולות יתחזקו. לפעמים, האישה, בהיותה נעימה ומרצה וותרנית, לא עומדת על הגבולות שלה. את יוצרת את התבנית, את קירות הבית לקבל את הכוחות שהבעל מביא. היכולת שלך לחוש בעדינות את החסרונות ואת חוסר הדיוק צריכים לבוא לידי ביטוי בתוקף בקשר", הסברתי

"את יודעת כמה פעמים ניסיתי להסביר לו? את לא מבינה כמה, אני מיואשת", הגיבה.

"הסבר לא מעיד על תוקף. בשביל להמחיש לך, בואי נתבונן יחד בפסוק מספר בראשית שמהווה את יסוד הבית היהודי: 'על כן יעזב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד'. מהפסוק הזה אפשר להבין שעל האיש להיות מחובר לאשתו ורצונותיה ועל האישה להיות מחוברת לעצמה כי היא הקרקע של הקשר הזוגי. כאשר אישה לא מחוברת לעצמה, גם אם בעלה ינסה בלי סוף להיות מחובר אליה, לא יצליח להתקיים פה קשר אמיתי כי היא לא מחוברת לעצמה, היא לא תוכל להיות באמת קרקע פוריה והקשר יהיה באוויר.

"כאשר אישה מחוברת לעצמה, באופן טבעי היא לא תאפשר לבעלה לא להיות מחובר אליה. היא תעמוד איתנה ובתוקף עם בנין הבית ורצונותיה, עם הכלי שהיא יוצרת לקבלת הכוחות ממנו. את התייאשת והפסקת להאמין ביכולת שלך להיות מחוברת לעצמך. הביטחון שלך בקב"ה והאופן שבו הוא מנהל את העולם נחלש. את מלאה בפחדים שבעלך יעזוב, שיחשבו עלייך שאת רעה".

 

***

 

"את חייבת להתעקש על הציפייה שלך ממנו", הוספתי ואמרתי לה.

"תקשיבי, אני הפסקתי לצפות ממנו. אני כל כך הרבה ציפיתי שיתייחס, שיהיה לו אכפת ממני, שישים לב לדקויות שאני מרגישה".

"ציפייה מעולה, אבל זה שהפסקת לצפות ממנו זה בגלל שהציפייה שלך מעורבת עם רחמים עצמיים".

"רחמים עצמיים?", שאלה.

"הרחמים העצמיים שלך זו אותה הרגשה של התחפרות בתוך עצמך, למה הוא לא מתייחס אלי, איזה מסכנה אני, כמה אני לא שווה ולא אכפת לו ממני. יש פה שני דברים שמתערבים יחד ובגלל זה לא ניתן לפותרם והם הציפייה והרחמים העצמיים. על מנת לפתור זאת צריך להפריד לחלוטין ביניהם. הציפייה – רצון טוב ובריא לקשר, לאחדות. הרחמים העצמיים – שליליים ומייצרים פירוד.

"נשים רבות חושבות, מה אני כבר יצפה מבעלי. זו חולשה מאוד קשה. אסור לוותר על הציפייה, כי להיות מצפה זה להיות אישה".

"למה זה קורה?", שאלה דפנה.

"זה נובע לפעמים מתוך פחד להיפגע, מתוך אגו. אבל אם אין ציפייה אין קשר. הבעל הוא לא המצפה, הוא המעניק והאשה היא המצפה. וזה שיש ציפייה זה טוב.

"אולי זה טוב בכללי, אצלי הציפיות נחוות כסיוט", אמרה.

"זה בגלל שהרחמים העצמיים שלך מתלבשים על הציפיות שלא נענות. אני מציעה לעשות הפרדה ביניהם".

"זה נשמע לי ממש בלתי אפשרי. ברגע שאני מצפה ולא נענית, אני מתאכזבת ומיד אני נכנסת למקום של הרחמים העצמיים", הגיבה בייאוש.

"כשאת מרגישה שהציפייה לא מתממשת ואת לא שווה, מה שיושב בתוך הרחמים העצמיים זו התנגדות מאוד עמוקה שיש לך להיפגש עם עצמך ולשאול את עצמך: מה באמת הופך אותך לשווה? זה נקרא לעמוד מול עצמך. כל המקום של להיכנס לרחמים עצמיים ולהגיד כמה את לא שווה, זה בגלל פחד והתנגדות לעמוד באמת מול המקום האבוד הזה.

"את בעצם צריכה, לעמוד מול המקום הזה ולומר: מה זה קשור אליו? זה שאני מרגישה אבודה זה משהו שאני צריכה לפתור אותו, מה זה קשור אליו? את חייבת ללמוד איך הציפייה הזאת לא הופכת לרחמים עצמיים ונשארת משוחררת וזה יכול לקרות רק כשאת לא משייכת אותם לבעלך".

"נשמע מייאש, כמה כבר אפשר לצפות?"

"את צריכה לפתח ציפייה נקייה ותמימה כמו שילדים יודעים לצפות. ילד תמיד מצפה מההורים שלו, הוא לא מתייאש מהם. מתי הוא אומר: די נמאס לי? בגיל ההתבגרות. אז נכנסים הרחמים העצמיים. הוא אומר לעצמו: הם לא מבינים אותי ההורים שלי, איזה הורים אלו, אין לי כח אליהם. אבל, ילדים קטנים, כל הזמן מצפים גם כשהם לא מקבלים את הציפייה, זה נקי וטהור בלי אגו. זה סוד שצריך ללמוד אותו".

"איך אני יכולה להיפטר מהרחמים העצמיים?" שאלה.

"לעשות את ההפרדה שלא בעלך הופך אותך לשווה. התיקון הוא לתקן את מושג היוקר, מה הופך אותי ליקרה? אם כל תחושת היוקר היא ע"י התחושה שאני יותר יקרה אצל מישהו ממשהו אחר, זה אומר שמצד עצמי אני בכלל לא יקרה וזה חייב להשתנות. עיקר הנקודה זה להבין טוב טוב טוב, שהבועה הזאת שבה הייתי שהוא נותן לי יוקר, זה היה יוקר בועתי ודמיוני. לאט לאט צריך למצוא מה כן נותן יוקר.

"זה לא איזה חלום אידיאלי, זה התפקיד הקשה והמשמעותי של האישה להאמין מאוד חזק שהיא מסוגלת להיות מחוברת לעצמה ואז היא גם תוכל לתת את האמון הזה בבעלה שהוא מסוגל להעניק לה את זה ולתבוע זאת בכל כוחותיה, אחרת הוא משאיר אדמה חרוכה".

 

 

חנה דיין – טיפול זוגי ופרטני במשברי חיים ברוח הפסיכולוגיה היהודית

קליניקה פרטית במרכז

מטפלת ומייעצת גם בזום

מייל: hanna.tipul@gmail.com

טלפון: 054-4480705

לכל המאמרים: www.hannad.co.il

 

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'סגולות' לפרנסה

  בפרשתנו אנו לומדים על ירידת המן. דור המדבר לא היו צריכים להשתתף בהרצאות בנושאי אמונה וביטחון בכל הנוגע לפרנסה. היה ברור ומוחשי כל כך

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

אמנות ההתבוננות

יציאת מצרים היתה תלויה במשה רבנו. מרגע שנולד הוכן להנהיג את העם. ברגע היוולדו, כבר אז התמלא הבית אורה, ועל כן נאמר, "ותראהו כי טוב",

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן