"אני לא מסוגלת לסבול יותר?" רטנה מירי.
"את מה?" שאלתי.
"את הטיפול הזה, לא טוב לי, עצוב לי, בחיים לא אצליח להיות מאושרת", המשיכה לרטון.
"אז את לא מרגישה שהטיפול עוזר לך?", ספק שאלתי, ספק הצהרתי.
"לא רק שזה לא עוזר, אני מרגיש שנהיה ממש יותר גרוע", אמרה בייאוש.
"היית רוצה להפסיק את הטיפול?" גיששתי.
"כן", סוף כל סוף הצליחה להוציא זאת מפיה.
"אני מעריכה את הכנות שלך, אבל זה שכרגע קשה לך זה טוב מאוד מבחינה טיפולית, בשלב הזה של הטיפול אם היה לך קל או כיף הייתי מתחילה לדאוג. אני אפילו רוצה שיהיה לך יותר קשה", אמרתי
והרגשתי כמה היא כועסת.
"אתם נמצאים בשלב קריטי בטיפול, זה סימן גם עבורכם וגם עבורי שיש פה נגיעה במקום שורשי שהכרחי להצלחת הטיפול. כל טיפול מצריך התבוננות מעמיקה ומדויקת וזה מפגש מכאיב. אם לא תטפלו בשורש הדברים, הנזק לטווח הרחוק ילך ויגדל והסימפטומים של היום יתחלפו בסימפטומים קשים יותר בעתיד. אם אפעל בטיפול ממקום שבו אעשה הכל על מנת שלא תסבלו, אני חוטאת לאמת. אני מבינה שכואב לך, זה הגיוני. את חייבת לפגוש את הקושי ולהתמודד, עדיף לך שזה יהיה בעזרתי ולא שתפגשי אותו דרך המציאות, כי אני מרגישה שאתם כבר מיואשים.
"כדי לעבור תהליך אמיתי עלייך לתת אמון. להתמסר. אני מרגישה כמה הכאב חוסם אותך ומונע ממך להיפתח לטיפול. אם תתני את כל כולך באמת, מעומק הנפש, יתאפשר שינוי אמיתי בשורש והוא יוביל לשינוי משמעותי בבית ובוודאי גם באזורים נוספים בחייך. תזכרי! בסוף הכאב יעבור, מה שלמדת יישאר! אחרי הכל, זו בחירה שלך".
"אבל אני כן בוחרת", רטנה, "למרות המרחק, אנחנו מגיעים כל שבוע בעקביות, משקיעים כסף, איך את אומרת שאני לא בוחרת?"
"את בהחלט משקיעה זמן וכסף, אבל דבר אחד מהותי לא עשית – לא בחרת בטיפול, בגלל זה יש לך קונפליקט פנימי שמתסכל אותך. פנימית, את לא באמת רוצה לטפל בעצמך טיפול שורשי עמוק, אלא איזה משהו קוסמטי שישמור על תמונה של משפחה מחייכת ומרוצה. ועוד דבר משמעותי נוסף שאת צריכה לעשות, לבחור בי כמטפלת שלך, ומאותו רגע ואילך ללכת עם הבחירה הזו עד הסוף, את צריכה להתבגר ולהתגבר ואז תוכלי באמת להתחיל לעבוד".
"אז למה בינתיים אני מרגישה בבית במקום שיהיה שיפור נהיה יותר גרוע?", שאלה.
"רק אחרי עבודה אמיתית", אמרתי, "יהיה שלום בית אמיתי. אחרת זה יהיה בית שנבנה על יסודות מנייר, שבכל רגע נתון יכולים היסודות להתפורר וכל הבית יקרוס. אם תבחרו להישאר מספיק זמן בקושי, בכאב, בחושך, בלי להיבהל, בע"ה תגלו לפתע, שבדיוק שם, בנקודה הכי כואבת וחשוכה, שם היה הדבר הכי מתוק.
כי זה שינה אתכם מבפנים, הוביל אתכם לתובנות אחרות, למקום אחר לגמרי, לקשר אחר לגמרי גם עם עצמכם וגם יחד. תהיו מסוגלים להתמודד עם כל אתגר שתפגשו, והכי חשוב: תצליחו להפוך את החושך לאור".
