איך לא לאבד שליטה בתוך הכעס הגדול

"הוא הגזים, 'אין לו מעצורים', נמאס לי מההתפרצויות כל פעם מחדש. כל פעם כשיש ויכוח או תסכול או שהוא שותק ולא מצליח להכיל אותי או שהוא מאבד כיוון. בפעם האחרונה הוא כבר עבר כל גבול", אמרה לאה בבכי, בעוד שאול משפיל מבטו לריצפה.

הוויכוח החל ממשהו פעוט וזניח אבל מהר מאוד, כמו שקורה להם לא פעם, הגיעו הטונים הצורמים.

איך זה קורה שאנשים שהבית כל כך חשוב להם, מאבדים כמעט לגמרי את השליטה העצמית, כביכול אין להם מה להפסיד? למה הם בכל זאת מגיעים לאיבוד שליטה?

אדם שבחוץ ידוע כאדם עדין ורגוע, יכול בביתו לכעוס ולהשתולל, אך ברגע שהשכן או מישהו מבחוץ ידפוק בדלת, הוא מיד ישנה את התנהגותו ואולי אפילו יחייך אליהם.

מה השתנה? הרי המציאות לא השתנתה, הדבר היחיד שהשתנה זה שנכנסו למשוואה זוג עיניים חדשות. בעצם הכניסה של האדם הנוסף לתמונה, נוצרה נקודת מבט חיצונית לסיטואציה וזה מיד גרם לו להתאפס. את היכולת הזו להתאפס על עצמו, הוא לא מצליח להביא בבית. בחוץ אם הוא ישתולל, הוא עלול לאבד את כבודו, שם הוא לא ירשה זאת לעצמו, אבל בבית הוא מרגיש שאין לו מה להפסיד.

לו הנזק של איבוד השליטה היה מונח בנפשו כחרב על צווארו, זה לא היה קורה גם בבית.

מה גורם לו "לאבד שליטה"?

לרוב תהיה זו תחושת ייאוש גדולה: הוא מגיע בתוך הוויכוח לשכנוע עצמי שממילא זה אבוד, גם ככה עד עכשיו הוא שתק וויתר והנה, עד שהוא סוף סוף מבטא את עצמו, לא מבינים אותו. כבר לא ישנה מה הוא יגיד, הוא איבד כאן את ביתו. ואז ייאוש גדול מציף אותו והוא מרשה לעצמו להשתולל, כי למה לא? שכבר יוציא את כל העצבים וזהו.

מה עושים? יש שתי דרכים לפתרון.

השבוע נלמד על הדרך הראשונה: אימון לשינוי תודעתי.

עליו להילחם באובדן השליטה שלו ע"י בניית  חוסן של תודעה פנימית, שהדבר הטוב והנכון הוא לשמור על חיי הנישואין. לשם כך עליו להתאמן יום יום מחשבתית, בדיוק כפי שמאמנים שריר בפיזיותרפיה לשקם איבר שנפגע. כך עליו לשקם ולשנות מחשבות מרעילות למחשבות מועילות.

האימון מתבצע ראשית על הנחת יסוד ש"לא משתלם לי להתפרץ" בדיוק כפי שלא ישתלם לי להתפרץ על הבוס שלי, כי אז  אני עלול לאבד את מקום עבודתי, כך גם בנישואין אני עלול לשלם באובדן הבית, חלילה.

אימון  נוסף שעליו לעבור הוא להכין את עצמו לרגע הרתיחה, לומר לעצמו: "נכון, יהיה שוב רגע, בפעם הבאה שאני עלול להרגיש, שהכל חשוך אבוד ומייאש, חלילה, אבל  זו רק מחשבה שקרית, הרגע הזה יחלוף, הוא לא נשאר לנצח, זו מחשבה שבאה להפיל אותך לייאוש, אל תאמין לה."

ואז ברגע האמת, אחרי אימונים והשרשה של אמונות מקדמות כאלו, הוא יצליח בזמן הרתיחה לשלוף אותם לעזרתו ובע"ה יצליח.

על הדרך השניה לא לאבד שליטה גם בתוך הכעס הגדול, נלמד אי"ה בשבוע הבא.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן