"מרוב דובים לא רואים את היער"- אל תתנו לפתגם הזה למלא את מרחב החיים שלכם, ובכלל עדיף שדובים מאיימים יישארו ביער…
הבית שלנו אמור להיות הסביבה הכי רגועה ובטוחה לילדים שלנו. דובים – לחץ, עצבים ואיומים מקומם ביער, לא כאן…
איך עושים את זה? קודם כל כמו שהזכרנו במאמר הקודם הטמעת "סדר יום" מוגדר ומובנה.
דבר שני, כללים ברורים וחד משמעיים. "חוקים וכללים" הם השרביט המנצח במסגרות חברתיות ומשפחתיות, בהיעדר כללים בתא חברתי כל שהוא אזי יתקיים – "אם אין יראת אלוקים והרגוני". העיקרון הבסיסי והמהותי שהתורה מעניקה לנו הם החוקים והמשפטים, הם המפתח לחיים תקינים וסדירים.
גם בהשתת חוקים וכללים צריך סדר והגיון בריא, אסור לנו לפעול תחת לחץ ולנקוט בשיטת הדובים שמסתירים את היער, או מאיימים לטרוף את העומד מולם…
***
נציין מס' עקרונות חשובים בניהול חוקים בבית:
- לא להגזים! – עודף חוקים וכללים גורם ל"הצפה", מה שמביא את האזנים להפסיק לשמוע ואת הלב לעצור מליישם. בית שהכללים שם ממלאים את כל המרחב זה בית שמשדר מצוקה, קשה לנשום שם! כהורים, אנחנו חייבים לשבת בכובד ראש ולחשוב מה הן הנקודות העיקריות, החשובות והנצרכות לתא המשפחתי שלנו. תחילה נערוך רשימת כללים ראשונית, בהמשך נמיין אותה ונוציא ממנה את 5 הכללים הקריטיים ביותר לתקופה זו. כל שאר המרחב יישאר למחייה תקינה וזורמת מלאת חדווה ושמחת חיים.
- ברור, מוגדר, קצר וקולע – חמשת הכללים הנבחרים אמורים להיות קצרים, ברורים וחד משמעיים. שימו לב, כאשר הכלל הופך להיות ארוך ומסורבל- הוא מאבד את הטון החד משמעי ובכך גם את אפקט היישום.
- יציב וקבוע – הכללים חייבים להיות קבועים ועקביים על מנת שיופנמו בשגרת החיים שלנו, חוקים שמשתנים מיום ליום עלולים לבלבל את בני הבית ובעיקר לתסכל אותם ולהביא למצבים של התפרצויות ואי שקט. כללים כן יכולים להשתנות ולהתחלף מעת לעת לפי פרקי חיים ומצבים כגון; לימי הקורונה כללים משלהם. לחגים כגון חנוכה, חול מועד וכו' כללים משלהם, לשבת קודש כללים משלה וכו'.
- לא מתחנן – אסור לכללים להיאמר בנימה מתחננת או מתנצלת (גם לא בצורה מאיימת או מפחידה) הכלל אמור להיאמר באופן החלטי, רגוע וללא סימני שאלה. מסתבר, שאי מי מהילדים ינסה אותנו ולא יישמע לדרישה – חשוב שהבעתנו בתגובה המיידית לא תהיה נחרדת, נלחצת, כועסת או נעלבת. השדר היחיד שאמור לעבור למפר הכללים הוא ש"מי שלא מבצע- מפסיד!" "אין בעיה ההפסד הוא רק שלך" ואנו ממשיכים הלאה, משאירים אותו עם ה"הפסד" שלו לבדו. בלי שיחות מוסר ובלי ניסיונות לשדל אותו לבצע. "אין בעיה מוישי, אני מבינה שאתה לא מסדר היום את חלקך בבית, מצוין אני יסדר במקומך ואתה תפסיד…", "מה אני יפסיד?!" שואל מוישי, "אתה תפסיד להיות חלק מהעשייה המשותפת שלנו, חבל…" ואם נשדר זאת בלי להתבלבל ובמקביל נמנע ממשא ומתן מתפלסף עם מוישי- זה הגבול הכי טוב שנוכל לתת לו אי פעם.
- ייחודי ואיכותי לבית שלנו – כללים וחוקים בבית, לא מעתיקים מהשכנים וגם לא מהדודים! "מה טוב הוא אוהליך" במלוא מובן המילה. לא אחת ישבתי במעגל שיח עם מס' אחיות שכבר כולן אימהות. כאשר, כל אחת מהן מתארת את עקרונותיה הביתיים ברמה שונה משל אחותה. האחת חייבת להתעורר בבוקר לשיש וכיור מבריקים, אחרת היא לא תצליח לתפקד. את השנייה ממש לא מעניין הכיור, מצידה שיהיו בו כלים עד התקרה, היא חייבת שתהיה מכונת הכביסה תעבוד כל הלילה ע"מ שמיד בבוקר היא תתלה אותה. השלישית חייבת לקום לרצפה מבריקה, אצלה האחרון שהולך לישון חייב להעביר ניגוב. והרביעית בכלל לא מבינה מה הלחץ אם היא נכנסת למיטה ב-21:00, כל השאר יכול לחכות לבוקר… כן ארבעתן גדלו באותו בית ולכל אחת בביתה, כללים וצרכים תואמים לתא המשפחתי שלה.
אז קדימה – אפשר לצאת לדרך. אבא, אמא קבעו פגישה למרות שכוווולם בבית.
