רבנו חיים בן עטר, חי ופעל בתקופה בה חי ופעל סיר אייזיק ניוטון. יחד עם זאת אין להניח ששמעו של נויטון והתאוריות שלו על דרכי פעולת היקום הגיעו לאזניו של רבנו חיים בן עטר.
אייזיק ניוטון, דיבר על הגרביטציה כעל "כח משיכה" הגורם לכך שעצם מאסיבי מושך אליו את העצמים שסביבו. "כח משיכה" זה הוא הנמצא ביסוד קיומם של עצמים על ובתוך כדור הארץ. לפי תיאוריה זו, יש משהו בפנימיות חפץ מאסיבי המושך אליו חפצים מסיביים אחרים הסובבים אותו. לימים השתנתה ההשקפה וכיום מדברים על "כח כבידה", והתיאוריה המקובלת היא שהעצמים נמצאים במצב של נפילה חופשית במרחב אלא שהמרחב מתעקם סביב עצם מאסיבי ולכן הם נמצאים סביב העצם המאסיבי הנמצא בסביבתם, כי המרחב מתעקם עד כדי שמתעגל סביב אותו עצם מאסיבי. האפשרות הראשונה טוענת שמה שמקיים את העולם הכדורי הוא כח פנימי המושך, והאפשרות השניה טוענת שמה שמקיים את העולם הוא כח חיצוני – המרחב המתעקם סביבו.
***
שתי האפשרויות האלה כתובות למעשה בדברי ה'אור החיים' הקדוש, על בראשית ב', פסוק ב':
"ויכלו השמים וגו' מקרא זה לא ידענו מה בא ללמדנו ונראה כי יכוין לומר על דרך אומרם ז"ל (שוח"ט צ י) הקב"ה מקומו של עולם, גם מצינו כי הוא מלא עולם כאמור (ישעיה ו ג) מלא כל הארץ כבודו, ומעתה אורו יתברך נמצא בהיקף העולם ובפנימיותו. וצריך לתת לב לדעת טעם הדבר למה עשה ד' ככה – ומקובלני מפי זקני תורה כי טעם שעשה ד' העולם כדורי הוא כדי שיעמוד ויתקיים בהשואות כחי חלקיו ופירושן של דברים הוא, יש לך לדעת שאין תשוקה בעולם עריבה וחביבה ונחמדה ונאהבת ונתאבת ומקוות לנבראים ובפרט לחלקי הרוחני המכיר ויודע בחינת אור האלקות כהדבקות באורו יתברך ואליו יכספו כל נפש חיונית המגעת להכיר קצת מנועם אורו יתברך תצא נפשם לחזות בנועם ד'.
"ולך לדעת כי כל אשר ברא ד' בעולמו יצר בו ד' בחינת ההשכלה וההבחנה כפי בחינתו, בעלי חיים מדברים ובלתי מדברים וצומח ודומם, יש לכל אחד כח מההשכלה להכיר יוצרו כפי השגתו, ובזה תשכיל לדעת העמדת העולם באיזה דבר הוא תלוי ועומד מבלי התנועעות כי ד' גילה סודו אל יראיו (עמוס ג ז), ובאמצעות ההערות הנאמרים הושג המורגש, והוא כי באמצעות כי אורו הנערב והמקווה אשר יסובב כדוריות העולם בהשואה וכל חלק וחלק מהסובב של העולם יתעצם בכח אש התשוקה הבוערת בו להתקרב לבחינת כללות נצר המקווה, ולהיות כי כל בחינת סיבוב העולם תשוה בו שיעור התשוקה בין מצד מה שממנו כי אין תאות חלק אחד רבה על חבירו שבאמצעות זה יתרבה התעצמות החלק ההוא ויחלש שכנגדו, בין מצד מה שאליו הוא האור הנעים כי אינו קרוב לחלק מהסובב יותר מחבירו שבזה יגדל חלק מהעולם בכח התעצמותו יותר מחלק אחר אלא הכל בהשואה, וכל חוט השערה מכל חלקי הסובב של העולם יתעצם להתקרב ומושך לצד הפונה אליו, ובאמצעות התעצמות הנמשך מכל סביבות כדוריות העולם נמצא העולם עומד וקיים, וכל חלק מעמיד את חברו באמצעות האמור ונמצא כל העולם תקוע ביתדות ומסמרי חשק הבורא לצד כלות ונטות רוחניות שבו להתקרב להנערב יתעלה שמו, ובזה אתה משיג טעם שברא ד' העולם כדורי והבן ובזה גם כן מצינו טעם למה העולם העולם נרקע ונתקע בלי התנועעות, כי ההתנועעות תתהוה לצד הגברת והחלשת חלק מחלקי המעמיד מה שאין כן במציאות זה אי אפשר להתנועע בשום אופן".
כלומר, הכח האלוקי סובב את העולם וכולם משתוקקים לצאת ולרוץ כביכול לקראתו. ואולם בהמשך הדברים מדבר ה'אור החיים' על כח אלוקי הנמצא בפנימיות הכל וזה לשונו בהמשך דבריו:
"גם יש לך לדעת כי להיות שכל הנבראים במלא עולם כל אשר רוח החיוני בו אמרו ז"ל כי אין כל נפש מתיישבת במקומה, כי אם לצד שישנו לנכסף ומקווה מלא עולם הזה לא תגעל הנפש את הבשר, ולטעם זה האיר ד' עולמו מכבודו וכבודו מלא עולם ונמצא העולם בתוך בוראו ואור הבורא בתוך כל העולם וסובב עולמו, ובזה עמד ונתקיים העולם באמצעות התשוקה למצוי, והוא אומרו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם פירוש ויכלו על דרך אומרו (תהלים פ"ד ג) נכספה וגם כלתה, ובאמצעות זה נשלמה ונתקיימה הבריאה.
"וטעם שהוציא הכתוב הענין בלשון זה ויכלו, לרמוז כי הוא תשוקה גדולה עד כלות החלק אל הכל והוא בחינה גדולה מבחינת החשק והתשוקה, והוא שרמז דוד באומרו נכספה "וגם כלתה" הרי זה מגיד כי בחינה זו גדולה מבחינה שלפניה ובאמצעות בחינה זו והתעצמותה העולם קיים, וזה הוא סוד קריאתו חי העולמים והבן, והוא סוד א באור פני מלך חיים (משלי ט"ז ט"ו)".
דברי ה'אור החיים' הקד' נפלאים עד מאד.
וכבר אמר ה'חפץ חיים' שגילויי המדע תואמים לצרכי האמונה. ההשקפות המדעיות הנ"ל אליה הגיעו חכמי הטבע מתוך התבוננות בטבע הגשמי ואיסוף הנתונים באמצעות כלי התצפית שמעמידה לרשותם הטכנולוגיה, מקבילים למציאות הרוחנית הפנימית המקיימת את המציאות הגשמים והדברים שאמרו אנשי המדע ביחס לדברי ה'אור החיים' הם כמשל לנמשל.
המאמר המלא פורסם במגזין 'במה'.
