1.
השבוע פגשתי ידיד ותיק, הוא נראה שבור עד מאד.
"מה קרה?" אני אומר לו.
"אל תשאל" הוא אומר בקול מרוסק, ואני מתכונן לשמוע בשורת איוב, "מצאו שרידים של המטוס המלזי"…
"ומה הקשר שלך למטוס הזה?" אני שואל.
"אתה לא מבין, אני נואם לחבריי כל מיני תיאוריות על מה קרה שם באמת. חלק מהם מאמינים כמוני שהמטוס הזה יופיע מחדש, לאחר שאל-קאעידה הנחיתו אותו, הרגו את כל נוסעיו, ועבדו במהירות לצבוע אותו בצבעים של חברה אמריקנית או חלילה ישראלית ולהפוך אותו לטיל בן מאות טונות עם אפקט של פצצה גרעינית, ואז להתרסק בנוסח מגדלי התאומים על מנהטן או על מקום אסטרטגי אחר"…
כמה שאני סופר, ועל הדמיון שלי דיווחתי פה ושם, דבר הזוי כזה לא עלה על קצה זנב דעתי.
"ואז פתאום מגיעה הידיעה כי נמצאו שרידי המטוס הזה שהתרסק באוקיינוס כמו שעשו מאות מטוסים לפניו. כל כך הרבה תקוות תליתי בו, הוא גרם לי לאהוב בסתר את ארץ מלזיה שעד כה לא שמעתי על קיומה, והנה מתברר שהתרסק התרסקות מבישה. יחד איתו התרסקתי אני וכל התיאוריות המרתקות שנתנו לי סיבה לקום מוקדם בשבועיים האחרונים"…
יום לאחר מכן התקשר עם התלהבות רבה: "עזוב, שום שרידים לא נמצאו, המלזים הודיעו שהוא התרסק בוודאות ודווקא זה מגביר את החשד שהם שותפים לכל המזימה, הנה אפילו הסינים הודיעו"…
ברוכים הבאים לעולמם של חובבי הקונספירציות. "אלה שלא נכנעו" מעולם למציאות ואלה שלא ייכנעו להסברים הגיוניים, כי הרי כל מכונית המעורבת בתאונה, יש מזימה של השב"כ/המוסד/הסי.אי.איי. והאף.בי.איי. ובוודאי אם מדובר במטוס, אוניה, או כל חפץ אחר שאין הסבר מיידי להימצאותו או אי הימצאותו.
2.
זיכרון ילדות ישן:
הייתי בן עשר כשיצאנו לטיול ב"מצדה" עם משפחתו של דודי, חיים אליעזר ולדר ז"ל ומשפחה נוספת של ידידים שלהם.
בשלב מסוים נתגלה ספק לאיזה כיוון הולכים. לאחר דקה של התייעצות הגיעו שני אנשים גלויי ראש מולנו ואחד הילדים שאל אותם "כיצד מגיעים לפסגה".
הם החוו בידיהם לכיוון ימין.
והנער… הוא פנה מיידית, מול עיניהם, דווקא לכיוון שמאל.
"הלו", צעקנו אחריו, "הם אמרו שזה נמצא בצד ההפוך"…
"נו בטח", הוא אמר, "הם גויים. הם לא רוצים שהיהודים ייהנו"…
ארבעים שנים עברו מאז, ועדיין, בכל פעם שמישהו מכוון אותי לצד כלשהו, יש איזה באג פנימי בראשי שרוצה ללכת לצד שני "נו בטח הוא לא רוצה שיהודים ייהנו"…
3.
פעם כתבתי כי "קונספירציה היא הדרך הכי פשוטה לטיפש להרגיש חכם". ובאמת, יש אנשים רבים שחשים בושה עמוקה להאמין במשהו שקרה וחייבים למצוא הסבר אחר למה שכולם רואים מול העיניים, כי "עליי אף אחד לא יעבוד".
רצח רבין, היה פתח לתיאוריות קונספירציה רבות. ולמען האמת, ישנן נקודות בסיפור ההוא שאין צורך בקונספירציה כדי להוכיח אותם. כמו למשל היותו של סוכן השב"כ אבישי רביב החבר הקרוב ביותר של הרוצח.
הבעיה שישנם הלוקחים את התיאוריה הזו רחוק מדי. הם בטוחים שמי שרצח את רבין הוא רבין עצמו או פרס או השב"כ או המוסד. רק לא יגאל עמיר.
רבים הצביעו על ספרו של ברי חמיש "הקונספירציה" בו מתעוררות שאלות מסוימות, ואכן בקריאה ראשונית אדם ממוצע יכול לחשוד בכיוון שאליו מוביל חמיש, אולם קריאה שניה ביקורתית, של מישהו שלמד יותר מחודשיים גמרא, על אותו טקסט עצמו, מגלה שכל שורה שנכתבה שם ניתנת להפרכה עוד לפני בדיקה אם היא נכונה. "נהג מונית סיפר שפתולוג אמר לו בליל הרצח ש…", "המאבטח של רה"מ נרצח/התאבד ונקבר בחשאי בבית העלמין". ועוד גיבובי שמועות והשערות שלא היו ולא נבראו, ולא ברור איך נתפסים אצל אדם בעל אינטליגנציה ממוצעת.
האמת היא פשוטה יותר. יכול להיות שהשב"כ התרשל ויכול היה לעצור את עמיר מבעוד מועד. אבל מי שרצח את רבין הוא יגאל עמיר. הוא ולא אחר. כל העולם ראה את יגאל עמיר רוצח את ראש הממשלה. יותר מזה. יגאל עמיר עצמו מודה שהוא רצח את ראש הממשלה. מדוע שמישהו יאמין שלא כך פני הדברים?
בשולי הדברים אומר, שיהירותו ועקשנותו של עמיר, הזיקו מאד לו ולמאבק הימין כולו. אם עמיר היה מכחיש בתוקף את הרצח, ואם היה מספר סיפורים, לא משנה כמה הם הזויים, הוא היה יוצר בלבול אצל השמאל וחיזוק אצל הימין. הארץ היתה מתחלקת בין אלה שרוצים להאמין לו לבין אלה שלא. הרוב רצה להאמין לו כי הרוב התנגד לרבין…
הצהרותיו הבלתי מתפשרות של עמיר שנבעו מיהירות ועקשנות, גרמו לכך שתיאוריית הקונספירציה נתפשה כתימהונית, השמאל התחזק ונופף ברצח כהוכחה למסוכנותו של הימין, והימין נאלץ להתקפל לתוך עצמו, בעוד עמיר יכול היה לתת לו את האפשרות להאשים את השמאל ברצח…
עמיר גם שילם וישלם מחיר אישי בגלל יהירותו. לא נראה שתהיה איזו ממשלה שתשחרר אותו אי פעם.
המשך המאמר בשבוע הבא אי"ה.
