איך משתמשים נכון באינטרסנטיות שלנו

 

רבי מנדל בארער היה אחד מתלמידי הבעל שם טוב. הוא היה מסתובב בין הכפרים והעיירות לחזק את היהודים, ולהאיר את עיניהם וליבם בתורה ויראת שמים.

אבל היה לו מנהג עליו שמר באדיקות: הוא לא היה מסכים לדבר ולומר תורה אם לא הבטיחו לו קודם תשלום.

מוזר. לא?

(באמת, לא כל אחד מאתנו צריך לאמץ את המנהג הזה…)

היה לו הסבר עמוק לזה: בעבר, כשאדם רצה לדעת אם נכון לעשות משהו או לא, היה יכול לפנות לנביא, או למישהו בעל רוח הקודש, שיביא לו "מידע פנימי" שיכוון אותו.

אבל עכשיו, כשאין לנו נביאים, ו"אין אתנו יודע עד מה", איך נדע מה נכון לעשות? בימינו – הסיבות במציאות שדוחפות אותנו הן הדרך של הקב"ה להראות לנו מה צריך לעשות.

אם אני צריך פרנסה, ומציעים לי תשלום על השיעור שאני עומד לתת – נכון לי לראות את הדבר כרמז והכוונה משמים שזהו דבר שנכון לעשותו עכשיו.

ומה עם הרצון לעשות "לשמה", ולא מתוך אינטרס עצמי שלנו?

אז כאן מגיעה לעזרתנו פרשת השבוע שלנו – פרשת כי תצא – ומלמדת אותנו שצריך להוסיף עוד כלל חשוב: את הלך המחשבה שתארנו קודם, ניתן להמשיל כאם ובנים:

הסיבה היא האם שמולידה תוצאות, והבנים הם המעשים הטובים שנובעים מהסיבות שה' מסבב סביבי.

ומה מצוה אותנו התורה?

"שלח תשלח את האם, ואת הבנים תקח לך" – כלומר, כאשר אתה כבר מתחיל לעשות את המצוה והמעשה הטוב, שלח מהתודעה שלך את הסיבות החיצוניות שהביאו אותך אליהן,

ותשאיר רק את הבנים – המעשה הטוב לשם שמים.

עד כאן, רעיון של האדמו"ר השלישי של חב"ד, בעל ה"צמח צדק".

הרב יצחק גינזבורג (בין השאר גם נשיא "תורת הנפש") חיבר מאמר חשוב בשם "פרק בעבודת ה'" בו הוא מתווה דרך שלמה ומורכבת לעבודה נכונה ומדוייקת עם האגו שלנו.

ובמאמר הוא מוסיף שלב נוסף בתהליך:

לאחר ששילחתי את ה"אם" – התאמצתי להיות מרוכז במעשה הטוב מתוך כוונה טהורה, יש עדיין חשש ש"הכוונה הטהורה" הזו תהפוך להיות התמוגגות וסגידה שלי לעצמי,

שאהיה מלא בתחושת חשיבות עצמית על המעשה הטוב שעשיתי, ועוד "לשם שמים"…

אז מה אפשר לעשות?

"לתפוס את האם בחזרה" – כלומר, לאחר שסיימתי לעשות את המעשה הטוב, זה הזמן להזכיר לעצמי, מה הייתי צריך בשביל לגרום לי לעשות את המעשה – הייתי צריך פיתוי חיצוני,

משהו בשביל הנפש הבהמית שלא היתה נותנת לי לעשות משהו טוב ללא תמורה משמעותית.

מחשבה מדכאת? תלוי מה חיפשת. אם חיפשת ללטף את האגו – לקחו לך את ההזדמנות הזו, אבל אם מה שחיפשת הוא להיות מחובר באמת, לראות איך הקב"ה מלווה ומכוון אותך תמיד,

בלי שהאגו יפריע לך לראות את זה – המחשבה הזו דווקא מקדמת אותך לשם.

 

שבת שלום.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן