בני אדם אינם זוגות נעליים

 

פעם אחת התווכחו מיסטר כן ומיסטר לא ביניהם.

כשמיסטר כן אמר: "טוב", מיסטר לא אמר: "רע".

כשמיסטר כן אמר: "נכון", מיסטר לא אמר: "טעות".

כשמיסטר כן אמר: "ישר", מיסטר לא אמר: "הפוך".

"אתה יודע?" אמר מיסטר כן: "נראה שאין בינינו הסכמה על שום דבר".

"אכן", אישר מיסטר לא: "וזה כנראה הדבר היחיד שאנו מסכימים עליו"…

הקוריוז המשעשע הזה עלול לקרות, באופן לא משעשע כלל, גם בבית.

 

***

 

יש זוגות הסבורים כי חייבת להיות התאמה ביניהם, וכאשר אחרי הנישואין הם מגלים עוד ועוד נקודות שוני, הם מתחילים לשאול את עצמם האם בטוח שזה הזיווג שנועד להם משמים. יש המגדילים לעשות ונעזרים בשירותיו של גרפולוג, על מנת שינתח את כתבי היד שלהם וינסה לקבוע אם יש להם סיכוי להגיע להתאמה. למעשה זו טעות גדולה.

"זוגות מתאימים", אומר הרב דיאמנט: "אפשר למצוא רק בחנות הנעלים". האמת היא שגם שם לא, כי נעל ימין אמנם דומה לנעל שמאל, אך היא בדיוק בכיוון ההפוך. יחד עם זאת לא נמצא אדם שישליך פרוטה בעבור זוג נעליים ששתיהן ימניות או שמאליות. זאת אומרת שהשוני לא רק שאינו מפריע, אלא הוא מחויב המציאות. כמו שאומרים: הפכים משלימים.

 

***

 

במאמרינו לפני שבועיים דיברנו על כך שבני זוג הם בעצם איש אחד. בגוף האדם יש איברים רבים, ואין אחר מהם הדומה למשנהו. יש לנו עיניים, אזנים, פה, גפים, אברים פנימיים ואברים חיצוניים, רקמות רכות ורקמות קשות, עצמות, גידים, עצבים, כלי דם, ועוד ארוכה הרשימה. אברי גופנו שונים מאד זה מזה ולכל אחד מהם תפקיד שונה, ודווקא ההרמוניה ביניהם יוצרת אדם בריא.

כיצד בדיוק בא הדבר לידי ביטוי בנישואין?

משה היה תמיד הפדנט של הישיבה. החולצות שלו היו מגוהצות עד הקפל שבאמצע השרוול, חדרו בפנימייה היה לשם דבר בסדר ובארגון שבו, ומחברותיו המסודרות גרמו לכל החברים לרצות להשלים באמצעותן את שהחסירו. אחרי החתונה הוא גילה כי הוא נישא לשלומפרית של המדינה. רעייתו היא אישה נעימה, חלקה, חברותית וזורמת. סדר וארגון אינם בראש סולם העדיפויות שלה. משה חש סבל של ממש כל פעם שהוא נכנס למטבח ומגלה את המתחולל בו, או כאשר הוא מוציא חולצה מהארון ומגלה לאכזבתו כי עליו להעביר עליה את המגהץ פעם נוספת. ברגעים של חולשה הוא אומר לעצמו כי חבל שלא עלה על דעתו לברר את הנקודה הזו בשידוכים…

אם ישכיל משה להבין כי הוא ורעייתו הם איש אחד הוא יאמר לעצמו כך:

  • זה הזיווג שנקבע לי משמים, זו רעייתי ואין לי אפשרות לשנות אותה, בדיוק כמו שלא הייתה לי אפשרות לבחור אם להיוולד בהיר או כהה, גבוה או נמוך.
  • גם בי עצמי יש תכונות, שהייתי מעדיף לשנות ולא עלתה בידי עד כה, ובכל זאת אני מקבל את עצמי ונותן לעצמי את טווח הזמן הדרוש כדי להשתנות צעד אחרי צעד. מדוע, אם כן, לא אנהג גם כאן באותה דרך?
  • והכי חשוב: העובדה, כי רעייתי מהווה את האנטי תזה שלי בכל הנוגע לסדר וארגון, אינה רק איזו צורה של בדיעבד שעלי ללמוד להסתדר עמו, אלא זה בדיוק הלכתחילה שלי.

כיצד?

אכן, אין ספק כי סדר וארגון הם תכונה חיובית. היו מבעלי המוסר, אשר דרשו זאת מתלמידיהם באמרם כי סדר חיצוני מביא לסדר בחשיבה ובדרכי עבודת ד'. בכל זאת, אדם מסודר ופדנט באופן קיצוני עלול לסגל לעצמו דפוס התנהגות "מרובע" קצת. חוסר גמישות, קצת נוקשות וקוצר רוח. אם כן, חסד עשה עמו הקב"ה כאשר הפגיש את נשמתו עם המחצית השנייה שלה, שתביא אותה לידי איזון.

ככל שיתרגל אדם לצורת חשיבה זו ויהפוך בה, היא תהיה לחלק ממנו. או אז, במקום לחוש רגשות שליליים כל פעם שהוא נפגש עם מה שלא מוצא חן בעיניו, הוא ימצא את עצמו נהנה מהמצב יותר ויותר. הוא יראה בכל התרחשות כזו הזדמנות נוספת ללטש את אישיותו. כאשר יצליח בכך, ייתן לו הדבר סיפוק ושמחה ביודעו כי התקדם שלב נוסף לקראת היותו אדם שלם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן