ארוחת הצהרים עוד לא מוכנה…

יועצת הנישואין אהובה פינקל בטורה השבועי: עסקנו בשבוע שעבר באירוע ופרשנות, נעבור לשלב השלישי שהוא רגש

עסקנו בשבוע שעבר באירוע ופרשנות, נעבור לשלב השלישי שהוא רגש.

כל אירוע, לאחר שהוא עובר את הפרשנות שלנו, מעורר בתוכנו רגש מסוים. קידום בעבודה, הצלחה אישית, מבחן מוצלח שהביא הילד – כל אלו יעוררו ודאי רגשות של שמחה, אושר, הכרת הטוב למי שהיה אחראי להרגשה הטובה שלנו, ועוד. לעומת זאת כישלון, הפסד כספי, מריבה ל"ע וכדו' – יביאו להצפה של רגשות קשים כמו כאב, כעס, בושה, דאגה ותסכול.

כולנו אוהבים להתהלך אפופים ברגשות שלווה ואושר וכולנו אף יודעים כי רגשות שליליים יוצרים אומללות. רק מה? ברב המקרים אנו לא רואים את עצמנו אחראים לרגשותינו או יכולים לשנות אותם. תשאלו את גב' א. מדוע היא ממורמרת, על מה ולמה סבר פניה זועף ורוטן מרבית היממה. "וכי אינך יודעת כי עצבות, כעס ומרירות מסבים לך סבל? סבל רגשי, ואף סבל גופני". אין זה סוד כי רגשות כמו דאגה, כעס או קנאה מזיקים לבריאות ועלולים לגרום למחלות רבות. וכבר אמרו כי יותר ממה שאדם חולה ממה שהוא אוכל, הוא חולה ממה שאוכל אותו. בכל זאת תשובתה הצפויה של א. תהיה: "וכי מה אני יכולה לעשות? הסבורים אתם כי אני בחרתי בסבל הזה? אלו נתונים, תנאי חיים. לו הייתי יכולה, ודאי הייתי בוחרת לחיות חיים של עושר ואושר, להתהלך כל היום כשחיוך על שפתי ושיר בפי, אולם מה אעשה וחיי מתנהלים שלא על מי מנוחות?"

ובכן, את נסיבות חיינו לא נוכל לשנות, אך מה יהיו הרגשות שישלטו בנו בעקבות אותן נסיבות – זאת נתן בורא העולם בידנו.

קחו לדוגמא את מרדכי, אברך צעיר המגיע הביתה אחרי סדר לימוד מתיש. רעייתו הצעירה עדיין לא מצאה עבודה, והיא מבלה את מרבית הבקרים בקריאת מודעות הדרושים בעיתון, בביקורים אצל אימה וב…שעמום. כן, היא עצמה מתלוננת שוב ושוב על כך שמשעמם לה. יחד עם זאת, מרדכי מופתע ומאוכזב לגלות כי בבואו הביתה בשעת צהרים, אין ארוחת צהרים מוכנה. את רעייתו הוא פוגש מתרוצצת בין תנור לכיריים, מנסה תוך כדי לערוך את השולחן, ומודיעה לו בחיוך כי הארוחה תהיה מוכנה בעוד כחצי שעה. הוא מנסה לצוד את מבטה הנתון בסירים, לגלות של ניצוץ של התנצלות או תחושת אי נעימות, אך – אין זכר לכל אלו. היא מחייכת בקלילות ונראה כאילו הוא זה שהקדים לשוב.

לפני שנשקול את תגובתו של מרדכי, ננסה לחלק את האנשים לשני סוגים:

הסוג האחד – טייס אוטומטי.

אב טיפוס של אנשים שפועלים "מהבטן". התגובות שלהם עובדות על אינסטינקטים, ממש כמו תינוק הבוכה כשהוא רעב, מוציא אוויר לאחר שאכל ונע בחוסר נחת כשהוא אינו נקי. הם צועקים ומתעצבנים כשמרגיזים אותם, תוקפים כאשר נדמה להם שמישהו פגע בכבודם ומסתובבים בדיכאון יום שלם אם משהו לא הלך לפי התוכניות.

הסוג השני – מרכז בקרה.

אלו אנשים, אשר התגובות שלהם לאירועים הפוקדים אותם עוברות איזשהו עיבוד. העיבוד הזה מתחיל כבר בשלב הפרשנות. הם יודעים להפריד יפה בין העובדות לבין הפרשנות האוטומטית שהמוח נוטה להעניק להן. פרשנות שאינה אוטומטית, היא בדרך כלל מתונה יותר ואמתית יותר. בהמשך, הם מנסים לנווט את רגשותיהם במקום לתת לרגשות לשלוט בהם.

בהנחה שמרדכי, אברך רציני וירא שמים, נמנה על הסוג השני, ננסה בשבוע הבא לעזור לו לנתח את המקרה ולהגיע לתובנות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גיליון השבוע:

לחץ כדי להוריד

עוד על הבמה:

קבל חינם את מגזין במה למייל כל שבוע!

*מהווה הסכמה לקבלת דיוור למייל
[תוכל לבטל את המנוי בכל עת].

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן