בעבר, ברצף המאמרים למלמדים, חידדנו את קשרי הגומלין של ה"תלות המשולשת" סביב ההתנהגות, האומרת שלכל התנהגות ישנן נסיבות שקדמו לה ותוצאה שמגיעה מיד אחריה: נסיבות> התנהגות> תוצאה. במשך מספר מאמרים, התמקדנו בסוגי נסיבות והשפעותיהן על ההתנהגות. כעת נרחיב על התוצאות, סוגיהן והשלכותיהן.
התוצאה, היא התגובה שהתלמיד מקבל מהסביבה על מעשיו. היא זו שתגרום לו להמשיך ולהתנהג כך או לחדול מהתנהגותו. ככל שהתוצאה רווחית למתנהג, הוא ימשיך להתנהג. וככל שהתוצאה שניתן לו, תהייה לא נעימה – הוא יפסיק עם התנהגותו.
בשיחות רבות עם מנהלים וצוותות הוראה אני עדה לאמירת הייאוש: "נתנו לו את העונשים הכי חמורים וזה לא עזר!" לא אחת אני נדרשת לעיין בתקי תלמידים בעלי מכתבי השעיה וענישה רבים שלא קידמו את התלמיד לסור מדרכו השלילית.
***
דודי, תלמיד כיתה ה'. מנהל החיידר זימן אותי בדחיפות לדון בעניינו ולחשוב על פתרון הולם לסוגיה ה'מורכבת'. בפגישה נכחו מספר אנשי צוות מסורים וכולם היו מבוהלים. "דודי גנב! אנחנו לא יודעים מה לעשות ויותר מזה, אנחנו מפחדים לאן זה יכול להתפתח…"
יום אחד, בדרכו לחיידר, יצרו גבר עליו בפיתוי "לסחוב" חבילת סוכריות מהמכולת על מנת לחלק לחבריו. הדבר נגלה לאחד מאנשי הצוות, ששיתף בכך את המנהל. הזעזוע של אנשי הצוות מהמעשה, הכריח אותם לשלוח את דודי לשבועיים הביתה. גניבה – קו אדום!
ההורים המזועזעים הסכימו בכל לב עם החלטת ההנהלה ויישמו את מלא הדין. יקירינו, חזר לאחר שבועיים, כששוב הוא חוזר על מעשיו מלפני שבועיים… העונש החמור לא עזר במאום!
***
מנחם, תלמיד כיתה ג', נוטה לאחרונה להגיב בהתפרצויות זעם לכל מה שלא מוצא חן בעינו. צוות החיידר חסר אונים ומתקשה להכיל את התפרצויותיו חסרות השליטה. בסיכום חד משמעי עם ההורים, בעת התפרצות, אבא של מנחם נדרש להגיע לחיידר מיידית ולקחת אותו ליומיים השעיה בבית. הקפצות האב וההשעיות הרבות – לא הביאו לפתרון ולרגיעה.
***
בשתי הסיטואציות של דודי ומנחם, ישנה תוצאה רווחית משמעותית מאוד, הסמויה מעיניהם של ההורים ואנשי הצוות. מה שבטוח – אם שניהם ממשיכים בהתנהגותם – התוצאה שהצבנו להם לאחריה – אינה משמעותית כלפיהם, ויתירה מזו אף מהווה להם רווח כדאי ביותר!!!
במבחן המציאות, כאשר העמקנו בסביבת הענישה גילינו תובנות מדהימות:
דודי, ילד עדין וטהור, גנב גניבה רגעית וספונטנית, כזו שרוב הילדים חווים בקטנותם. התגובה שקיבל על מעשיו הייתה רווחית לחלוטין, הוא זכה לבלות במשך שבועיים במחיצתה של אמא. לעזור לה לבשל, לנקות ולסדר. לצאת איתה לסידורים ולקניות. יש יותר נפלא מזה? בתום השבועיים הוא זימן לעצמו עוד חפשה חלומית שכזו… במקרה זה, ההמלצה לצוות ולהורים, להתעלם לחלוטין מגניבותיו ולא לייחס להם חשיבות "מזעזעת", כאשר דודי נדרש באופן הכי יבש להשיב את הגזילה ולבקש סליחה מבעל המכולת (מביך בהחלט). ב"ה עברו מאז כבר שנתיים וגניבות הפכו להיסטוריה.
***
מרגש להתחזק ולראות את דבריו של בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים (מאמר א' פ"ג) שכותב שכאשר אנו רואים את ילדינו מתנהג בדרך סוררת רח"ל, "הרי זה, כמו שפורצת לעינינו שריפה רוחנית, וצריכים לידע היטב מהו אופן הטיפול ביסודיות בכדי לעקור הרע. אם רוצים לכבות בשנאה ובהכאות עד חרמה, הרי זה כמו שמכבים דליקה בנפט". תוצאה לא מתאימה, תוצאה שמהווה 'סוג של רווח' גם אם היא חמורה וכואבת עדיין היא יכולה להוות רווח, היא בהחלט כמו לכבות את השריפה בנפט, אשר מבעיר אותה שוב ושוב כאשר אנו חושבים לכבותה.
מלמדים יקרים, צוותי הנהלה נכבדים שימו לב:
כאשר התנהגות של ילד חוזרת על עצמה שוב ושוב למרות שטיפלנו בה ב'חומרה רבה', זהו המקום לעשות סטופ ורגע חושבים (אולי גם לבחון את הצורך להתייעץ עם גורמים חיצוניים). כדאי וראוי לחשב מסלול מחדש. לבחון את כל הצמתים והאין כניסות ולאתר את הדרכים ללא מוצא בהן נדרש לבצע פרסה. אין טעם להעניש שוב ושוב ולגרום להחרפת ההתנהגות או במקרה הגרוע יותר לצלקות בנפש הילד – זה בהחלט מיותר.
