נכון, שחילוקי דעות בין בני זוג הם דבר טבעי ומצוי, יחד עם זאת צריך לדעת איך לחיות אתם. כפי שכבר הצגנו בשבוע שעבר, לא תמיד הפשרה מהווה את פתרון הקסם ובכן, מה כן?
חילוקי דעות מובילים פעמים רבות לוויכוח אשר באופן כללי אינו מרבה אהבה וידידות בין הבריות. לדעת להתווכח ויחד עם זאת להישאר ביחסים טובים ובלי שום משקעים זו אומנות הדורשת אינטליגנציה רגשית גבוהה.
בחנו נא את עצמכם, האם אתם מאלו שיודעים להתווכח נכון?
להלן מספר שאלות, שתעזורנה לכם להחליט אם אתם שייכים לקבוצת האנשים היודעים וראויים לנהל וויכוח, המביא תועלת ואינו גורם נזק.
- האם כאשר אתם ניגשים לוויכוח, יש בכם מוכנות להשתכנע מדברי הזולת לא פחות מאשר לשכנע אותו?
שימו לב, באחוז גדול מן הוויכוחים אין למתווכחים שום כוונה להשתכנע מדברי הזולת. כל אחד מהם בטוח שהוא צודק במאת האחוזים והוא נכנס לוויכוח על מנת לשכנע את הזולת בצדקתו אשר אין עליה עוררין. הוויכוח הזה הוא בעצם בזבוז זמן ובזבוז אנרגיה, שהרי במקום שיביא לאחדות דעות – הוא גורם את ההיפך. כל אחד מן הצדדים מתבצר בעמדתו הצודקת, לטעמו, וכאשר הזולת מציג את העמדה ההפוכה הוא לוחם קשות ומרות כדי להוכיח שהצדק איתו.
באופן זה בסיומו של הוויכוח משוכנע כל אחד בצדקתו עוד יותר ממה שהיה בטוח בה בתחילה, שהרי דעה שהוא לחם עליה ועמל להצדיקה הופכת להיות חזקה יותר בנפשו. בראש מעייניהם של בני זוג אמור להיות השלום ולא הצדק. אי לכך כאשר יושבים לדיון לגבי נושא שיש עליו חילוקי דעות, צריך כל אחד מהם להכין את עצמו מראש לאפשרות שעמדתו של הזולת היא ההגיונית, ובמקרה זה – הוא יסכים ואף ישמח לפעול לפיה.
- מה המטרה שלכם בוויכוח, להיות צודקים או להשיג את מבוקשכם?
נניח, שאת מרגישה שבעלך אינו משקיע מספיק בילד בן העשר. הילד מתקשה קצת במשנה, ואת חושבת שתפקידו של האבא ללוות את בנו ולעזור לו בלימודים. את מסבירה לבעלך את עמדתך, הוא מצדו טוען שאין לו עכשיו זמן ויכולת להתפנות ללמוד עם הילד יותר מפעם בשבוע. בסופו של דבר הוא מציע לקחת מורה פרטי שיעקוב אחר התקדמות הבן וישב אתו לפי הצורך. מה את חשה? האם את מרגישה שבאת על סיפוקך מאחר והילד יקבל את המענה לצרכיו, או שאת עדיין מתוסכלת מכך שבעלך לא הסכים אתך בדבר חובתו האבהית להשקיע בבנו?
- לפני שאתם ניגשים לוויכוח, האם אתם מגדירים לעצמכם מהם הצרכים שלכם ומה אתם רוצים להשיג?
גב' ר. קובלת בפני בעלה על כך שהוא חוזר הביתה מאוחר מידי. האיחור הזה קורה מפני שהוא מתעכב מידי ערב אצל אמו ודעתה של רעייתו אינה נוחה מכך. היא טוענת שהדבר בא על חשבון הזמן שהוא אמור להקדיש לילדים. הוא מצדו טוען שזו מצוות כיבוד אם שאסור לוותר עליה. בסופו של דבר הסכים לבוא לקראת ולהגיע הביתה בזמן שביקשה הרעייה, רק שמאוחר יותר כאשר הילדים כבר במיטות הוא יוצא לבקר את אמו ומתעכב אצלה שעה ארוכה.
גב' ר. עדיין אינה מרוצה, מדוע? מפני שהיא לא אמרה את מה שבאמת הציק לה. מה שהפריע לה הוא הקשר ההדוק מידי לטעמה של בעלה עם אמו. לא מדובר כאן בזמן גרידא, מדובר בחשיבות שהוא מעניק לעניין אשר מעמידה אותה בצל, לדעתה.
אם אתם רוצים לשכנע את בן הזוג להקשיב לצרכיכם, היו נא אתם קודם כל ערניים להם בעצמכם. אל תנסו ללכת סחור סחור, תנו שם לעניין ואמרו אותו במילים ברורות.
- האם בשעת הוויכוח אתם חשים מתח או לחץ?
שימו לב לשפת הגוף. וויכוח בין בני זוג אמור לשאת אופי של דיון ולא להיראות כמו דו קרב. שבו בנינוחות, שדרו רוגע ושלווה. טון גבוה ותוקפני, ישיבה דרוכה ופנים מתוחות – יגרמו לבן הזוג לנסיגה רגשית. אין מדובר כאן בדיון בבית משפט או בהתאגרפות מילולית. הבה נזכור כי האדם היושב מולנו הוא היקר לנו ביותר, וגם אם כרגע אנו חושבים באופן שונה על עניין זה או אחר, הרי בסך הכל אנו שני אנשים החפצים זה בטובתו של זה. אפשר לחייך במהלך הוויכוח, טוב ורצוי גם להחמיא לבן הזוג תוך כדי.
- נסו לשחזר קצת את ההיסטוריה הזוגית שלכם. האם ברוב הוויכוחים שניהלתם עד כה הייתם אתם הצודקים?
זה שתמיד צודק, ראוי לו שיבדוק את עצמו אם אין בו יותר מן המשהו של שתלטנות. אין אדם שצודק תמיד (כמובן, אין מדובר על גדולי ישראל ואין מדובר על נושאים הלכתיים אשר בהם הצדק הוא אבסולוטי) ובכלל, גם אם אחד מבני הזוג חכם יותר מרעהו, אין ספק כי הוא צריך לפעמים לפעול לפי דעתו של בן הזוג. שלמה המלך הגדיר זאת במילים ספורות: "ראית איש חכם בעיניו תקווה לכסיל ממנו". אם אתם שייכים לעדת הצודקים, טוב תעשו לעצמכם אם תניחו לבן הזוג לנצח אתכם בוויכוחים הבאים. אין ספק כי הניצחון שלו יהיה עליית מדריגה בקומת האדם שלכם.
