מי מאיתנו לא שמע על מודל אפר"ת?
זהו אחד המודלים ההתנהגותיים המוכרים ביותר, מודל המסביר כיצד המאורעות הסובבים אותנו משפיעים על התנהגותנו בארבעה שלבים מוגדרים: אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.
רק בכמה מילים בשביל אלו שזו ההיכרות הראשונה שלהם עם המודל:
שלב א': אדם חווה אירוע. לפעמים זהו אירוע שקרה לו בלבד, ללא שיתוף אנשים נוספים, ולעיתים – מדובר בחוויה בין אישית.
שלב ב': האדם מפרשן לעצמו את האירוע דרך המשקפיים המיוחדות לו, במילים אחרות: הוא מביט על האירוע מזווית הראייה שלו.
שלב ג': רגשות שונים מתעוררים בו לטוב או למוטב.
שלב ד': האדם מגיב לאירוע, כאשר הפרשנות והרגש בדרך כלל המובילים והקובעים את סוג התגובה.
מה שקורה הוא, שכבר בשני השלבים הראשונים אנו מתבלבלים. שימו לב, כיצד אנו מספרים לעצמנו את סיפור האירועים שמתרחשים עמנו. בדרך כלל כבר במשפט השני, שזה בערך תוך שנייה וחצי מאז שהסיפור מתחיל לעבור במוחנו, אנו מוצאים את עצמנו מערבים את הפרשנות, ובטוחים – שזה חלק מהאירוע עצמו.
***
השורות הבאות נכתבו כסיפור אילוסטרציה, המדגים את טשטוש התחומים שבין האירוע לבין הפרשנות.
נ. רעיה צעירה בסוף השנה הראשונה: "שוב חמותי התקשרה להזמין לשבת. למה היא לא מבינה שיש לתת רווח בין פרשה לפרשה? היא פשוט משתלטת עלינו. היינו אצלם לפני שבועיים, בשבוע שעבר העדפנו לשבות בבית, והיא יודעת את זה. האין זה מובן מאליו שהשבת אנחנו אצל ההורים שלי? את ההמשך אני כבר יודעת. שמוליק (בעלי) יתקשה מאד לסרב להזמנתה של אמו. הוא חושב כי העובדה שהוריו גרים רחוק, וההורים שלי – בקרבת מקום, נותנת לגיטימציה לכך שניסע לשבות אצל הוריו יותר".
נ. הגיעה להתייעץ. התסכול היה גדול מדי ואיים על שלוות הבית הצעיר. החמות, לדבריה, מתערבת יותר מידי, מחבקת חיבוק דב. נראה שהיא מתקשה להיפרד מהבן יקיר, ואין היא מפנימה את העובדה כי בנישואיו הוא הפך להיות שייך לעוד מישהו.
וכך נשמעת השיחה:
יועצת: תוכלי אולי לספר לי בשני משפטים מה היה המקרה האחרון, זה שהיה בבחינת הקש ששבר את גב הגמל?
נ.: בהחלט, היא שוב התקשרה להזמין לשבת למרות שהיא בהחלט יודעת שלא היינו אצל הוריי כבר שבועיים. היא מפעילה עלינו לחץ בלתי הגון ואינה מניחה לנו לחיות את חיינו בצורה עצמאית.
יועצת: הבה ננסה לצעוד שלב אחד שלב על פי מודל אפר"ת. כעת ספרי לי בבקשה שוב את האירוע באופן אובייקטיבי לגמרי, בלי לערב בו פרשנות אישית.
נ.: אינני מבינה, האם לא סיפרתי את העובדות כמות שהן? לא סיפרתי לך כמה קשה לי היחס הזה, התחושה שהמשפחה שלה תמיד במקום ראשון. לא פירטתי בדבר הדביקות המוגזמת, לדעתי, של בעלי ברצונה של אימו. והאמיני לי, בשלב הפרשנות יש לי הרבה מה להוסיף.
שימו לב, נ. מתקשה להיצמד לעובדות, ורק לעובדות. דיווח עובדתי ממצה היה מסתכם במילים: "חמותי התקשרה להזמין אותנו לשבת, אחרי שאת השבת שעברה עשינו בבית, ולפני שבועיים היינו אצלם".
גם אם הגעתם למסקנה כי מעשה זה של החמות אינו מתאים, הרי מסקנה זו שייכת בהחלט לשלב ב' של הפרשנות, היא אינה חלק מן האירוע.
ההפרדה הברורה בין אירוע לפרשנות היא קריטית על מנת שנוכל לנווט את דרכנו בבטחה לכיוון השלבים הבאים, הפרדה זו היא גם אבן יסוד בקניית המיומנות של לדון לכף זכות. אם נדע לספר לעצמנו את מה שאירע לנו ביחסינו עם הזולת בלי לערב בשלב האירוע שום נימה אישית, עלינו כיתה בקיום המצווה של: "בצדק תשפוט עמיתך".
***
וכמובן, אי אפשר לקנות מעלה בלי תרגול ומיומנות. תרגול זה – רצוי שייעשה שלא בזמן אמת. למי שמעוניין להשקיע מוצע בזאת תרגיל, שכדאי לערוך על בסיס יומיומי. הוא אינו קשה וגם כמעט לא לוקח זמן וניתן לבצע אותו כמעט בכל מקום ובכל זמן שהוא.
התמקדו באירוע כלשהו שהתרחש עמכם היום. ספרו לעצמכם את הסיפור, כאשר אתם משמשים בתפקיד המספר ובתפקיד המאזין גם יחד. נסו לנפות את הסיפור ולמצוא אם הוא כולל עובדות נטו, או שיש בו גם שמץ מן הפרשנות האישית והראייה הסובייקטיבית שלכם.
דוגמא? בבקשה: היום עברתי על יד שכנתי בחדר המדרגות והיא התעלמה ממני לחלוטין.
עכשיו שאלו את עצמכם, מה באמת קרה, ומהי הפרשנות שלכם?
עברתי על יד שכנתי בחדר המדרגות, זו עובדה – לא?
היא התעלמה ממני גם זו עובדה – לא? אז זהו, שלא כל כך. אם ברצונכם להיצמד למציאות ואליה בלבד, תוכלו לתאר את העובדה שהשכנה לא דיברה, לא חייכה ואף לא הנידה בראשה לשלום. האם לזאת ייקרא התעלמות? זו כבר פרשנות (אולי היא הייתה שקועה במחשבות, אולי מיהרה מאד ושמא שכחה את משקפיה בבית ועל כן לא הבחינה בי).
כמה תרגולים כאלו ואתם בדרך הנכונה לקראת השלב הבא שהוא רגש.
