אתחיל בתגובה שקיבלתי למאמר הקודם מאחד הקוראים הנכבדים שהוא מדריך חתנים חשוב.
כזכור, דיברנו בשבוע שעבר על כך שאל לו לאדם ליצור לעצמו תדמית שלילית ואומללה בעיני בן הזוג ולו מפני הציווי האלוקי של: "ואהבת לרעך כמוך". הסברנו, כי כל אדם רוצה להיות בטוח שהוא נישא לבן זוג מוצלח ובעל מעלה.
הקורא החשוב טען, כי בהדרכת החתנים מסבירים לבחורים שאפשר וצריך לפעמים להודות בפני האישה גם כשקשה. אדרבה, חובתו ותפקידו של בן הזוג לעודד ולתמוך בבן זוגו גם כשלא הולך לו וכשהוא אינו במיטבו.
אכן, הדברים צודקים ונכונים, וננסה לעשות סדר בין שתי הגישות שלעיל.
***
בעצם, כמו שאנו אמורים לקבל את בן זוגנו, להתייחס אליו ולהכיל אותו, כך בראש ובראשונה עלינו לדעת להכיל את עצמנו ולקבל את אישיותנו אנו. מצד אחד אדם צריך להיות מודע למעלותיו, לכוחותיו וליכולותיו ולאהוב את הטוב שיש בו, מאידך – ברור שיש מצבים בהם עליו לערוך חשבון נפש וביקורת עצמית על מנת שיוכל לתקן ולהתקדם.
ההמלצה היא להתייחס לעצמנו בשני מעגלים. במעגל החיצון נכללים כל הדברים אשר בהם יש לעשות סדר מידי פעם, מין ריענון ובדק בית כללי. שם מותר ואף רצוי לאדם לבקר את עצמו על מנת לשפר ולהתקדם. יחד עם זאת יש את המעגל הפנימי בו האדם חייב לקבל ולהכיל את עצמו ללא תנאי, ואת המעגל הזה אסור לשבור גם אם חלילה הייתה נפילה או חווינו כישלון כזה או אחר. (הרב אייל אונגר, שלום בבית). הגישה הזו מזכירה את דבריו של התנא בפרקי אבות: "ואל תהי רשע בפני עצמך".
באופן דומה נוכל להגדיר את הצגת התדמית שלנו בפני בן הזוג. אכן, מותר לאדם להודות בחולשותיו בתוך הבית פנימה. אדם שמתאמץ להציג תמיד את הדמות המושלמת שאינה טועה ואינה נכשלת, חי את חייו במתח מתמיד. בן הזוג שלנו אמור לקבל אותנו על כל חולשותינו והצדדים המאירים פחות באישיותנו. בני זוג החיים בהרמוניה, מוכנים וחפצים לתמוך זה בזה גם ובעיקר בזמנים של קושי והעדר שלימות. יחד עם זאת, אסור לנו לסדוק את המעגל הפנימי, הוי אומר את הבסיס והגרעין של אישיותנו.
בעל שמשדר לרעייתו שהוא אינו שווה כלום, אינו מצליח להגיע לרמתם של חבריו ואינו רואה ברכה בעמלו – גורם לה לשברון לב. לא בטוח בכלל שהיא תמצא עוז וכוחות נפש לתמוך בו ולעודד אותו. סביר יותר להניח שהיא תישאב אחריו לאותו בור שחור ואפל. לעומת זאת, אם התדמית הבסיסית של הבעל היא חיובית, האישה יודעת שהיא זכתה בבן זוג היושב והוגה בתורה ומגיע להגשמה בדרך כלל, אזי יוכל הבעל לפרוק את אשר על ליבו גם בזמנים מוצלחים פחות.
כדאי תמיד להפעיל שיקול דעת, וכמו בכל תחום בחיים – איזון היא מילת המפתח. כשם שאין טעם לספר לבן הזוג על עצמנו גדולות ונצורות בלי הרף, מפני שזה מדיף ריח רע של גאווה, כך צריך גם להיזהר שלא להכביד עליו יותר מידי בסיפור מצוקות ובקשת תמיכה רגשית. לא תמיד מסוגל בן הזוג לשמש בתפקיד היועץ או הפסיכולוג, ונדרשת חכמה ורגישות לחוש עד כמה בן הזוג יכול ורוצה להכיל ולתמוך ומתי הוא כבר שבע ועייף מהעניין.
כמובן, יש להרחיב עוד בסוגיה של כיצד מעודדים את בן הזוג, אבל זה כבר נושא למאמר בפני עצמו.
