המאמרים של הרב מרדכי נויגרשל

"עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מרצה עד שירצה את חברו". וכל כך למה? עלינו לזכור שהחלוקה בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין

"כי תצא למלחמה על אויבך וראית בשביה… וחשקת… ולקחת…" פסוקים אלה מדברים כמובן על דין אשת יפת תואר. סמיכות הפרשיות בין פרשה זו לאלו שאחריה,

  שני צלצולי השכמה מעירים את עמך בית ישראל בהגיע חודש אלול. תקיעת השופר ומיד אחריה אמירת מזמור כ"ז המתחיל במילים "לדוד ד' אורי וישעי".

  במקומות רבים קושרת התורה את השפע לקיום מצוות ואומרת שהשפע הוא תוצאה של קיום המצוות כראוי וכן להפך, חלילה. ככתוב, "אם שמוע תשמעו אל

כל אימת שצף ועולה ענין "דעת תורה" בנושאים החורגים מארבעת חלקי השולחן ערוך, אם בנושאי הפרט המכונים "שלחן ערוך החמישי", ואם בנושאי הכלל, כמו מדיניות

מדוע בר קמצא רץ להלשין לרומאים ולהחריב את בית המקדש ואת ארץ ישראל? האמנם בגלל שאדם חסר תרבות, נקמן ושטוף שנאה כבעל הסעודה האנונימי, ביזה

הנושא הבוער ביותר מאז ומעולם, והכאוב ביותר, שמהווה, לכאורה, את החץ המשונן ביותר באשפתם של מתנגדי החרדים, הוא נושא גיוסם של בני הישיבות. הרבה טיעונים

בפרשת פנחס יש הדרכה מפורטת מה אמור להיות מנהיג בישראל. אחרי שמשה מתבקש לעלות להר העברים ומתבשר כי הגזירה שלא ייכנס לארץ בתוקפה, מבקש משה:

  "ולא קם בישראל נביא כמשה עוד" – "בישראל לא קם אבל באומות קם", והכוונה לבלעם (ר"ה כ"א). וזאת כדי שלא יאמרו אומות העולם אילו

גמרא כתובות דף ק"ג ע"ב: "דכי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא, אמר ליה ר' חנינא לר' חייא: בהדי דידי מינצת? דאם חס ושלום נשתכחה

מאמר זה יראה אור בשעה שמדינת ישראל תציין את יום העצמאות ה-74. יום זה, שהפך אצל ציבור היראים ליום שכולו תורה, מעורר מידי שנה שאלות

פרשת נגעים מהווה מדריך למפריד ולמאחד בעם ישראל. המדבר לשון הרע – מפריד והצרעת מפרידה אותו מהקהל יוצרת מציאות של מוות מקומי, שזו מהות הצרעת,

פרשת נגעים מהווה מדריך למפריד ולמאחד בעם ישראל. המדבר לשון הרע – מפריד והצרעת מפרידה אותו מהקהל יוצרת מציאות של מוות מקומי, שזו מהות הצרעת,

במסכת חגיגה דף י"ב (דף היומי השבוע): "תנו רבנן בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים

  כשעם ישראל מאוחד, מאומה לא יכול להם, גם נגף לא פוגע בעם ישראל כשהם מאוחדים. מחצית השקל מלמדת את העם איך להיות מאוחדים. וכך

  זה שנים ארוכות נגסת צורתה היהודית של מדינת ישראל על ידי שליטיה. אמנם במציאות כפי שבאה לידי ביטוי בשטח מתרבים שומרי המצוות ומתרבים בני

הראשון לציון, הרב הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, בדבריו החדים והנוקבים אודות פגעי "חוק הגיור", ציטט בין השאר מדברי אלה שעבורם ובשמם מתחולל הסער הזה,

עולם התורה מעונין להקיף עצמו בחומות הגנה. מושגים מהעולם החיצוני אינם אמורים לחדור למחנותינו. ובוודאי אין אנו אמורים להטמיע אותם בתוכנו. במה דברים אמורים? גם

"ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים ויעבדו את ד' אלקיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים", ומה היתה תגובת

ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי אומר, שמשה רבנו פתח ואמר לפרעה "אלקי העברים נקרא עלינו", כי היה מפורסם שהאלוקים התגלה לאבות הקדושים, לאברהם ליצחק וליעקב.

בברכת יעקב לדן רואה יעקב ברוח קדשו כי "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל". וברש"י ביאר שהכוונה לשמשון, שידין עמו כמיוחד שבשבטי ישראל, הלוא הוא

נפגשנו לפני זמן לא רב בישיבת חברון. אתה היית אז שר החינוך, וככזה יזמת והזמנת 40 שרי חינוך  מארבעים מדינות מרכזיות בעולם לסמינריון בענייני חינוך.

  המתייוונים לא היו יהודים שרצו להמיר דתם ולהפוך ליוונים ולהתערות בעם היווני ובתרבותו. כאלה היו בכל הגלויות ובכל הזמנים. המונים מבני אברהם יצחק ויעקב

"תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה

      אנו נמצאים בשלהי גלות רביעית. בזמן זה, הגלות תהיה מורכבת מעשיו ומישמעאל כפי שהרבינו להראות בספרנו "גלות ישמעאל – שרשי הבעיה ודרכי פתרונה". ובנוסף

אנו מודים לחברי הממשלה על  כל השקרים שהם אומרים וחוזרים ואומרים במצח נחושה. יש לתת לכך פרסום ככל שאפשר כדי שכל אזרחי המדינה, כולל המצביעים

העולם כיום משווע לברכות. אנשים עומדים בתור לקבל ברכת צדיק. אחרים נוסעים מקצה העולם ועד קצהו להתברך. רוצים להתברך מן החיים ובזכות המתים. רוצים להתברך

  לפני 26 שנה, מיד אחרי רצח רבין, בעוד ציד המכשפות מתנהל במלוא עוזו בסגנון סטליניסטי ואסור היה לפתוח שיחה בלי לומר "אני מגנה את

בהיות מר בנט שר התפוצות, ביקר בארה"ב ונכנס לבקר במקום הפולחן של אחת הקהילות הקונסרבטיביות. כשספג על כך ביקורת אמר ביהירות ומתוך שגעון הגדלות המפורסם

אברהם הכיר את בוראו. התבונן אברהם בטבע וראה את הסדר ואת המחזוריות. כמו כן ראה והבין כי כל הסדר שיש בו גם יופי והרחבת הדעת

כבר בעיצומו של יום שמחת תורה מתגנבת ללב הרגשת מועקה חמצמצה… הנה הריקודים המרוממים, הנה ספרי התורה המוקפים אהבה, והנה כל זה עומד לחלוף, וכולנו

הקוראים מתפלאים ודאי מדוע הכותב המוכר להם כמי שעוסק בענייני יהדות מתייחס לנאום כזה או אחר של ראש ממשלה באו"ם. עלי להסביר ולומר שכיון שאני

השמעתם על מושג חדש שנולד? "חגי תשרי"… כמובן שמי שאצלו ראש השנה הוא יום של אכילת תפוח בדבש במקרה הטוב, ובילוי בכנרת חלילה, במקרה הפחות

לאור תרבות השקר שהתאזרחה בהתנהגותם של אלה המתיימרים להיות מנהיגים והאמורים להוות דוגמה אישית (ראש הממשלה שבנה את התקדמותו לתפקיד אליו כספה נפשו על מערכת

שריפות רבות עוצמה מקיפות את העולם מסיביר בצפון-מזרח ועד קליפורניה במערב, ובאמצע – יוון בוערת באש ותורכיה מחרה מחזיקה אחריה. שיטפונות הרסניים מציפים איזורים נרחבים

אחד מעקרונות היהדות הוא שמטרה לא מקדשת את האמצעים. אין להשיג מטרה, קדושה ככל שתהיה, וחשובה ככל שתהיה, אלא באמצעים כשרים. ישנם אמנם "כללי דחיה"

  שלום לך מר מתן כהנא. מתוך האזנה לדברי כבוד השר בהופעותיו הציבוריות, התעוררתי לנסות ולעורר את תשומת הלב של כבודו לכמה נקודות מרכזיות. כבודו

עשרת הדיברות מופיעות פעמיים בתורה: בפרשת יתרו, עת מתארת התורה את המעמד בזמן אמת. ובפרשת ואתחנן, כשמשה רבינו מסכם את כל האירועים שעברו עליהם במדבר,

  כותב שורות אלה, היה נשלח על ידי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל להשיב חורפנו דבר בכלי התקשורת השונים גם בבעיות השעה, ולא רק בשאלות האמונה

"אלה מסעי בני ישראל". מאמר זה לפרשת מסעי נכתב ברגעי הסיום של מסע בפולין. כותב שורות אלה ערך מסע מעין זה פעמים רבות מאד. אך

חושך יכסה ארץ, מהומה בכל מקום, הטבע מכה בתים, מעשי ידי אדם נופלים על יושביהם, סדרי שלטון מתערערים ואין אתנו יודע עד מה. אין לנו

הרה"ג רבי מרדכי נויגרשל שליט"א בטורו השבועי: במעמד הר סיני היה דבר נוסף ומרכזי – ייסוד אמונת העם במשה רבנו ובכל מה שיאמר

הרב מרדכי נויגרשל בטורו השבועי: מלחמתה של יוון בנו ובתורתנו טרם הסתיימה. חנוכה הוא גם הדרכה על הדרך להשיג ניצחון מחודש במאבק הנמשך עד ימינו ואדרבא, מתחדש בימינו ביתר שאת

הציבור נדרש לסגל אורח חיים שונה ולציית להנחיות מערכות השלטון * הרב מרדכי נויגרשל על הבדלי הגישות בין אזרח רגיל לאדם המאמין

הטענה שנגדה יצא מאמר זה דווקא עכשיו היא זו שנולדה בגרמניה שיש לחלק בין נושאים הלכתיים לסוגיות החיים, וכבר אמר החזון איש שההבדלה הזו היתה אם כל חטאת והיא שהובילה לאבדן יהדות גרמניה

הדמוקרטיה היא כלי שאין להקל בו ראש, להשלטת סדר במרחב הציבורי, אך ברגע שהיא חורגת מתחומה, מתחיל הערפול ועמו הבעיות

כלום לא היה מקום להתפלל מן הלב במילים שלנו? האם לא היה הדבר מעורר את הכוונה ביתר שאת? כדי לענות על השאלה יש להבין לעומק את ענין התפילה

נפילתה של האימפריה המצרית * הנהגתם של גדולי ישראל בתקופת החורבן הגדול שלא עודדו מרידות * ומדוע הנאצים ימ"ש לא אפשרו ליהודי המזרח ויזות הגירה לאמריקה

משה רבינו בא אל עם ישראל בפעם הראשונה ובפיו בשורת הגאולה ולמרות שהביע חשש כבד שמא "לא יאמינו" נאמר שהעם האמין וכך אומרת התורה: "ויאמן

נראה שדמותו של רבי מאיר שפירא שייסד את לימוד הדף עבור כלל הלומדים, ובו זמנית את אחת הגדולות והחשובות והמעמיקות שבישיבות פולין עבור בני הישיבות עמלי התורה, באה ללמדנו שבצד השמחה הגדולה של לומדי הדף היומי יש לזכור כל הזמן לתת לבני הישיבה את מקומם.

לאחרונה, העומדים בחזית ההסברה נבוכים כיצד להגיב לדברי בלע של אנשים שמאמינים כי כשירגיזו את שומרי המצוות ויביעו את סלידתם מהם ירוויחו קולות בקלפי, דוד המלך מורה לנו את הדרך

"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף… ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך".

מה יפה ומתאים שהשנה הזדמן סיום הש"ס בדף היומי סמוך ונראה לחנוכה, מה יפה התשובה הזו לאיום היווני